אמצע הדרך

מרץ 30

(צילום: ירדן הראל)

(צילום: ירדן הראל)

גיא טנא על תסתכל עליי של רוני דלומי: חביב, שיגרתי, בקרוב אלבום זהב.

 

תסתכל עליי הוא אלבומה השלישי של אלילת הנוער רוני דלומי, ובו, כך נדמה לי, היא מנסה לתפוס מעט מרחק מהאוטוסטרדה עליה הייתה בשנים האחרונות, כביש מהיר שהוביל אותה להצלחה מסחרית גדולה שדורשת התמודדות משמעותית, מנטלית ומעשית, שמצריכה כוחות גדולים. אולי גדולים מדי עבור צעירה בת 25 , שכבר שבע שנים נמצאת בעין הסערה התקשורתית.

דלומי, שעבדה עם טל גורדון על כתיבת טקסטים (ככלל, הולך ופושה במחוזותינו מנהג של הסתייעות במנטור בתחום הזה, ואולי טוב שכך), פותחת את האלבום עם עושה לי עיניים, ללחן משותף שלה עם אורי אבני, המפיק המוזיקלי, ואביב קורן. אבני מעצב כאן צליל אלקטרוני ועתיר שכבות, בחירה שבעיני מטשטשת מעט את הכוח והייחודיות, הלא תמיד משויפת, שבווקאליות של דלומי. עם זאת, לפנינו שיר פתיחה שעשה את עבודתו ומזמין להאזין הלאה.

בשיר הנושא, לעומת זאת, ההפקה הנוצצת משתלטת עליו לחלוטין והשירה היפה של דלומי לא מקבלת את הבמה הראויה לה. איני מצוי בנבכי ההפקה של האלבום אך מעניין לתהות האם עושר הצליל הוא בחירתו של אבני או שמא בחירה מכוח האינרציה, של צליל פופי, כהגדרה שהרלוונטיות שלה לא נבחנה מחדש די הצורך, בהתאם לגיל ולהתפתחות של דלומי כיוצרת.

בלשמור עליי ובאיש של לילה (לחן: דלומי וקורן), יש רמזים קלים של פופ ים תיכוני, פראזה קליטה ומעניינת אחת ואילו השאר מהווה כולו תפאורה, הכנה, איפור לרגעים היפים של הפזמון. למרות נבחרת הנגנים המעולה (תומר צדקיהו בתופים, מיכאל פרוסט בבס, אבני בתכנותים ובפסנתר ויועד ניר בכלי מיתר), איש של לילה, בעיניי, יכול היה להיות בשל ומלא יותר, ולשמור עליי יכול היה להשתמש הרבה יותר במימד הרוקי שלו, כדי להביא משהו ייחודי באמת.

באתה אמרת משתפת דלומי פעולה בכתיבה עם טל גורדון ונדמה שהנוכחות של האחרונה משפיעה על אופי השיר כולו. "אני ילדה טובה שמקבלת מאה", היא שרה, והקושי להתמודד עם הציפיות והפחד מהאכזבה עובר כאן טוב וברור יותר מבכל שירי האלבום. הביצוע לא בורח כאן למניירות (יחסית), והתחושה אותנטית (יחסית), ורבת מבע.

הפלירט של דלומי עם הסאונד המזרחי הוא בבחינת נגיעה מרפרפת, לא ממש נוגעת. בבחינת איפור, עיטור, כזה שמשתלב עם הפופ הקליט שהביא את דלומי להצלחתה הגדולה. בעיניי, יש כאן תחושה של 'פרווה'. אם דלומי מזדהה עם הסאונד המזרחי, עליה לחקור אותו יותר, ואם לא, מוטב שתניח לו ותיצור סאונד אישי שלה, מגובש וייחודי. מאפיין שחסר לה כרגע.

ווקאלית, לרוני דלומי יש פוטנציאל גדול. אולי בעתיד היא תפגוש מוזיקאים שעזרו לה לממש את הפוטנציאל הזה. בינתיים, יש כאן אלבום אמצע הדרך בו היא פונה לקהל שלה, בלבד, מתוך תקווה שישמור לה אמונים. דיסק חביב, פופי למדי, שגרתי, כל המרכיבים לקבלת אלבום זהב בקרוב.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *