ג'ימי ואני

יול 06

אדרה בנג'מין (צילום: באדיבות yes )

אדרה בנג'מין (צילום: באדיבות yes )

אנדרה בנג'מין הוריד תשעה קילו ולמד לנגן גיטרה ביד שמאל, כדי להיכנס לדמות הגיטריסט האגדי בסרט הביוגרפי ג'ימי – כולם לצידי (יום שלישי, yes3 ).

 

ג'ון רידלי, זוכה האוסקר עבור 12 שנים של עבדות, כתב וביים את ג'ימי – כולם לצידי, ביוגרפיה של ג'ימי הנדריקס המתמקדת בשנים 1966-67 , רגע לפני שהגיטריסט הפך לסנסציה הגדולה של הרוק, בתחילה בלונדון ואחר כך בארה"ב ובעולם כולו. רידלי הציע את התפקיד לאנדרה בנג'מין, המוכר כראפר אנדרה 3000 מהצמד אאוטקאסט. בנג'מין היסס. "חשבתי שאני מבוגר מדי לגלם את הנדריקס, אבל ג'ון התעקש, ולא הרפה, עד שהסכמתי", סיפר. בנג'מין בילה יותר משבעה חודשים בהכנה לתפקיד: הוא צפה בראיונות עם הנדריקס, התאמן לדבר באינטונציה שלו, למד לנגן על הגיטרה ביד שמאל – כמו הנדריקס – והוריד כתשעה קילו ממשקלו. "הסתפקתי בכמות קטנה של קלוריות ליום, מספיק בשביל לשבוע, לא יותר. יותר קשה היה לנגן ביד שמאל. זה כמו ללכת ברוורס".
לצידו של בנג'מין מופיעות היילי אטוול (הסוכנת קרטר), כקתי אצ'ינגהאם, ואימוג'ן פוטס בתפקיד לינדה קית'. אצ'ינגהאם הייתה די.ג'יי. במועדון בלונדון, הכירה את האנשים הנכונים בבוהמה ובעיקר בסצנת המוזיקה. היא פגשה בהנדריקס ב-1966 והשניים הפכו לזוג, עד שנפרדו, כעבור שלוש שנים. הוא כתב מספר שירים עליה, ביניהם פוקסי ליידי. לינדה היא בתו של אלן קית', אחד משדרני הרדיו החשובים והמשפיעים בבריטניה בשנות ה-50 וה-60 וגם הייתה חברתו של קית' ריצ'רדס מהרולינג סטונס. היא ניצלה את קשריה כדי לדחוף את הקריירה של הנדריקס.
בנג'מין: "הוא לא היה הופך ל'ג'ימי הנדריקס' הגדול, אלמלא האנשים שהאמינו בו (ביניהם גם צ'ס צ'נדלר, לשעבר הבסיסט של להקת האנימלז, שהפך למנהלו האישי של הנדריקס), תמכו בו וטיפחו אותו. באותו זמן, ג'ימי היה צעיר חסר ביטחון עצמי, שבכלל לא רצה להיות זמר, לא אהב את הקול שלו ורק רצה לנגן גיטרה בלהקה. זה מה שעניין אותי: לספר על האנשים שהפכו את הנדריקס למי שהוא, ולחשוף את הצד האנושי, הפחות ידוע, של ג'ימי. אני גיליתי אותו רק כשהייתי בן עשרים פלוס: צפיתי בסרט על מלחמת וייטנאם, לא זוכר איזה, ועל רקע אחת הסצנות ג'ימי שר את 'לאורך מגדלי התצפית' (קאוור לבוב דילן). סולו הגיטרה הגניב אותי. עד אז אהבתי רק ראפ וספורט. מאותו רגע, הפכתי למעריץ של הנדריקס".
דבר אחד חסר בסרט: המוזיקה של ג'ימי הנדריקס. המפיקים לא הצליחו להגיע להסכם את יורשיו, המחזיקים בזכויות לשירים. לפיכך, בסרט יש מוזיקה של התקופה (להקת הפנים הקטנות, סטיב ווינווד, דילן), קאוורים ששר בנג'מין וגם מוזיקה מקורית, התואמת לתקופה ולהנדריקס, שהלחין ומנגן וודי ווכטל.

טריילר

ג'ימי הנדריקס בהופעה, 1966

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *