יהודה פוליקר: פחדתי להקליט את עיניים שלי

(ארכיון אהרון מורג)

פוליקר בן 60 היום. לכבוד יום הולדתו, אהרון מורג חוזר לנובמבר 1985 , לראיון עם פוליקר לקראת המופע עיניים שלי.

הפעם הראשונה שראיינתי את יהודה פוליקר היתה ב-1982, במשרדי חברת התקליטים סי.בי.אס (אח"כ אן.אם.סי וכיום חלק מחברת יונייטד קינג), בחולון. פוליקר היה צעיר, רזה, מזוקן ומגמגם מעט, דבר שהפתיע אותי לגמרי: כשאדם שר, הוא אינו מגמגם ועד אז שמעתי אותו שר, ואך ורק שר, ואיך הוא שר! אז, הוא לא היה "פוליקר". הוא היה יהודה פוליקר, הסולן והגיטריסט של הלהקה החדשה שהגיעה מהצפון, קראו לה בנזין. יעקב גלעד לקח אותה תחת חסותו, כתב טקסטים, התווה כיוון מוזיקלי. זה היה רוק ישראלי תוסס, בועט – אבל לא מכאיב – קומוניקטיבי, וזו היתה הצלחה, כידוע. עד שנגמרה הלהקה ופוליקר הלך להיות סולן, ומה שיותר משמעותי, שינה לגמרי את המסלול שעליו דהר עד אז, מתודלק בבנזין. פוליקר נסע הביתה, למוזיקה היוונית ששמע בבית הוריו. הוא לא ויתר על הגיטרה החשמלית והרוק, אבל הוסיף בוזוקי, וגם כאן, בחר בחיים רומנו, רוקר עם קבלות עוד מתקופת הצ'רצ'ילים.
כשהשיר עיניים שלי השתלט על תחנות הרדיו, הייתי בלונדון. כשחזרתי, לקח לי כמה רגעים להפנים שאת פוליקר אני שומע, שר שיר שלא דומה לשום דבר שהכרתי משני אלבומי בנזין. ראיינתי אותו אז, כשהיה רק שיר אחד ברדיו. חזרתי אליו אחרי שיצא האלבום ולפני המופע שהתבסס עליו. נפגשנו בדירה של גלעד, בתל אביב, ליד שוק בצלאל. דירה גדושה בתקליטים (ומעט דיסקים, אלה רק עשו צעדים ראשונים ומהוססים בחנויות המוזיקה), וחתולים. כעבור כמה שנים, תפרוץ דליקה בדירה. החתולים ייספו, האלבומים ייהרסו. העיקר שגלעד בריא ושלם.
ישבנו ודיברנו על השירים. טראק-ביי-טראק, כמו שאומרים. פוליקר סיפר על עיניים שלי: "זה שיר שפחדתי לגשת אליו. אהבתי אותו מאוד, אבל רק לשמוע. הוא נשמע לי מושלם כפי שדאלארס (המבצע המקורי), הקליט אותו. חששתי לנסות ולהקליט. לא ידעתי אם אצליח להעביר את הבוזוקי דרכי, יותר טוב ממנו. פחות טוב, לא היה טעם לעשות. יעקב אמר לי: אל תקשקש, אתה יכול לעשות את זה יותר טוב ממנו ושהוא יתעלף כשישמע אותך. הקלטנו שלוש פעמים את השיר. כשהוא נגמר ידעתי שגם דאלארס יעריך את זה".
פוליקר ודאלארס שרים עיניים שלי:

מאז, נפגשנו עוד מספר פעמים. פוליקר המשיך במסע המוזיקלי-אישי שלו ואחרי יוון, נכנס ללב המאפליה: שואת יהודי אירופה, והוריו (כמו הוריי), ביניהם. אין לי מושג אם אז, בגיל 31 , היתה לפוליקר תוכנית-עבודה סדורה להמשך דרכו כמוזיקאי ואם חשב שימשיך לעשות מוזיקה מצוינת גם בגיל 60 . אני יודע, שאני שמח שהוא ממשיך, כפי שאני שמח להמשיך לכתוב. על המוזיקה שלו, ומוזיקה טובה בכלל. מזלטוב יהודה.

בוקר יום ראשון

עיניים שלי, בהופעה בקיסריה: