כותרות האתמול: 13 באוקטובר, 1972

אוק 13

כאשר הוכתרה "אחרית הימים" כלהקת השנה במצעדים העבריים השנתיים לסיכום תשל"ב, הלהקה כבר לא הייתה קיימת. גבי שושן, בדרך לתחילתה של קריירה סולנית מצליחה, סיפר ללהיטון, מדוע היה להם טוב דווקא כשלא הלך להם, ומי היה הראשון שהחליט לעזוב את הלהקה, ואמר: לא טוב לי כאן.

לדבריו, "בהתחלה, הכל דפק כמו שצריך. אף אחד לא חשב על דבר אחר, רק איך לתת כל מה שיש לו כדי שהעניין יצליח. ואז, התחילו לקרות דברים מעניינים: כל זמן שלא הלך לנו, היה לנו טוב. הרגשנו שאנחנו ביחד, שאנחנו מנסים בכוחות משותפים לשכנע את הקהל שהמוזיקה שלנו טובה. מאותו יום בו התחילה ההצלחה, התחילו הבעיות הפנימיות בלהקה. פתאום הרגשנו שכל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואליסט, כל אחד רוצה להפגין יותר את חלקו, או לשכנע את האחרים שהכיוון שלו הוא הכיוון הנכון.

גם לא התקדמנו לדברים חדשים. שוב ושוב הופענו עם אותם השירים, מבלי לחדש את הרפרטואר. למעשה, אפשר לומר שבמשך שנה שלמה דרכנו במקום. מול התקוות והיומרות הגדולות, התחילו רגשות התסכול. פתאום התחלנו להבין שלכולנו היה רצון להגיע לאותה מטרה, אלא שכל אחד ראה אותה בכיוון אחר.

פתאום גם התחלנו לשים לב שאנחנו לא סומכים אחד על השני. אני, למשל, לא הייתי מוכן שמישהו אחר ידבר בשם הלהקה, משום שלא סמכתי שיאמר את הדברים הנכונים. כך הלך הקרע והעמיק".

שושן, עליו השלום, סיפר ללהיטון שהמחשבות על קץ דרכה של הלהקה החלו עוד זמן רב לפני שהוחלט לפרקה. "אלמלא סיבוב ההופעות עם אריק איינשטיין, לפני כמה חודשים, ייתכן מאוד שהלהקה הייתה מתפרקת מזמן", אמר. בקיץ, נפלה ההחלטה. "נדמה לי שאלי מגן (הבסיסט והזמר, לצד גבי שושן), היה הראשון שאמר זאת בקול רם. נסענו במונית להופעה ובדרך, אמר פתאום שהוא לא מרגיש טוב בתוך הלהקה והוא לא מוכן להמשיך. אם החברים האחרים היו מגובשים ביניהם, אפשר היה למצוא מחליף, אבל מכיוון שבין כה וכה היו בינינו חילוקי דעות, כמעט שמחנו שמישהו מאיתנו הציע לפרק את הלהקה. נתנו לעצמנו עוד שלושה חודשים נוספים כדי לעמוד בהתחייבויות שכבר נחתמו, ואחר כך נפרדנו".

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *