מיוזיק, הדור הבא

נוב 25

%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7-%d7%a1%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%93-%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%a7%d7%a1-11-%d7%99%d7%97%d7%a6

(צילום: בנדקמפ)

גיא טנא התעמק באלבום האוסף ה-11 בסדרת muzik selected works ויצא אופטימי.

 

כבר חמש עשרה שנים חלפו מאז התחיל בית הספר הגבוה למוסיקה "מיוזיק" להוציא לאור את אוספי Muzik Selected Works ולהציג לראווה את העבודות של תלמידיו. בשנים האחרונות נראה כי הוא אף מתעלה על מקבילו הוותיק והמפורסם יותר, "רימון", בעזרת בוגרים כמו לונה אבו נסאר, גרמן רייטרמן, דני גלבוע, Snow Clerks ו- Proud Madam , טל שחר בן ארי ו- Home Recipe. לאחרונה  ממש,  בולטים יותר בוגרי האקדמיה הירושלמית למוסיקה כמו האחיות ג'משיד, "אקוט" , ענת מלמוד ואחרים, כאלטרנטיבות רעננות באינדי הישראלי. על כן, הגעתי לאוסף החדש מסוקרן לשמוע את הדור החדש שמפיק "מיוזיק".

הסקרנות בהחלט באה על סיפוקה ויש לציין כמה וכמה קטעים שיש בהם עניין ואיכות, ומעל כולם שניים שיצויינו בהמשך.

סול סלמון שעוד הספיקה להשתתף בפרוייקט המחווה המצוין מבית היוצר של מיוזיק, "עבודה שחורה" , על פי אלבום הבכורה של אהוד בנאי, מבשילה עם סוכריות שקדים, בהפקה של תום קליין. זהו אכן סוכריה של קטע, עמוס אלקטרוניקה לכאורה לואו פיי, ומהווה שיר טוב להתחיל אתו קריירה. תשלובת מעניינת של עיבוד והפקה יצירתיים ושל שירה עדינה וחסרת יומרות של סלמון.

מיתר דקל ענבר מפתיע עם המהפכה לא תשודר בטלוויזיה, בהפקתו, מחווה ישראלית מעניינת להמנון הסבנטיזי של גיל סקוט הרון. ענבר מכני במידה הנדרשת מן השיר הנוקב הזה אבל גם יצרי במידה הנדרשת של תקיפות ולגלוג. המעבר של הטקסט לישראליות של 2016 אינו מחוסר פגמים, אבל כאשר מדובר בעבודה סטודנטיאלית בהחלט יש להעריך את התעוזה והרגש שנשמעים כאן מכל פראזה ומן ההפקה הרזה והנוקשה.
Ain't Got No של גיא אביטל (הטקסט נכתב ע"י אסיר שחור, אלמוני, בארה"ב בשנות ה-30 ואביטל עצמו הלחין והפיק), הוא בלוז כבד ואיטי, כולל סימפול מהקלטות של החוקר המהולל אלן לומקס, שאפוף באלטרוניקה שיונקת מפינק פלויד המוקדמת אך נמתחת לסאונד עדכני. אביטל לא חושש להיות אקספרימנטלי וטוב שכך. הוא מבליט עצמו בנישה מקורית ומציג עצמו כמי שיש מה לצפות ממנו בהמשך הדרך באינדי המקומי.

איאפשרלהפריד ( כך במקור-ג.ט. ),  בהפקה משותפת למבצע עומר קורן ולאיתן רוזנטל ולבן רייקמנס , מציג בפעם הראשונה באוסף  השפעה של מוזיקה ישראלית מדור "קצת אחר", של שנות השבעים. קורן מביא אתו קצת גרוניך, קצת רכטר, קצת שם טוב לוי וערך מוסף נכבד משל עצמו. אהבתי.

מן הכיוון הקליל יותר מגיע עיתוי מושלם של חנן אלומה, כאשר על ההפקה מופקד בניה קניסטר. אלומה מציג קול צרוד ומפתיע, סאונד סטלני, מעין רגאיי בלוזי עם Fאנק,רוק וג'אז, בתערובת מאנצ'יז טעימה ומעניינת.

סוכר של הילה עגנון בהפקת טל דוניו הוא נסיון מוזיקלי והפקתי מרשים של דוניו, בו מיטיבה עגנון להישמע ייחודית והתוצאה נשמעת הרבה יותר בשלה מהמצופה מסטודנטית , סחתיין. הכי לא סוכרי שאפשר, ובכל זאת…

מעל כל שירי האוסף בולטים לטעמי שניים:

Majnoon, בביצוע מייסא דאו ובהפקת אוהד מנור. אולי בהשפעת ההצלחה של לונה אבו נסאר, הבוגרת המצליחה והסופר מוערכת של מיוזיק, הנה עוד כשרון נשי ערבי בולט לטובה, באחד הקטעים הטובים באוסף, אם לא הטוב בהם. הטירוף והתזזיתיות שולטים וכל שנייה בשיר מעניינת וכיפית, גם בלי להבין את השפה הערבית בה היא שרה. הנאה צרופה. רימון חדד מרשים על הבס.

לקינוח, שוקולד, בביצוע רות שועלי ובהפקתו של פרץ גלס, אחד המענגים באוסף. שועלי נשמעת אחרת, ייחודית וגלס המפיק מאמין בפשטות אך גם בדיוק רב. השילוב בין השניים לבין  הטקסט הכובש והמעטפת המוזיקלית, עושה את העבודה, ובגדול.

האוסף, שנערך ע"י אלי חסון, ממלא את מטרתו: לתת טעימה מן הנעשה במיוזיק וקריאת כיוון למוזיקאים צעירים שבצר להם נאלצים לכלות את ימיהם בין מלצרות וכדומה לבין חלומות על דקה של חשיפה בריאליטי מוזיקלי זה או אחר. על מוסד חינוכי להצהיר על כוונותיו ולסמן דרך בה הוא מאמין. מיוזיק מקפיד לעשות כן ולהוות אלטרנטיבה לגיטימית ואיכותית גם ל"רימון", גם לאקדמיה הירושלמית ובעיקר, עבור אלו שמנסים לא לטבוע בזרם המרכזי.

להאזנה לאלבום:

https://muzikschool.bandcamp.com/album/selected-works-vol-11

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *