אמש באופרה הישראלית: הספר מסביליה

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על האופרה המפורסמת של רוסיני, כעת בתצורה חדשנית ועם מוטיבים ישראלים עדכניים.

הספר מסביליה, באופרה הישראלית, היא מופע של עונג מוזיקלי, חוויה לאוזן ולעין. 200 שנה לאחר שהוצגה לראשונה, עולה האופרה הפופולארית בתצורה חדשנית , השומרת על הניחוחות המוזיקליים האיכותיים שלה. בזכות הזמרים, המקהלה, השחקנים והתזמורת, מוגש לקהל מעדן משובח והצופים יוצאים עם חיוך מדושן מנחת.
ג'ואקינו רוסיני חיבר את האופרה לפי הזמנה והעלה אותה ברומא ב-1816. המופע ספג התפרעות של בריונים שחוללו מהומה . התברר כי הם נשלחו על ידי המלחין פאיזיילו שקצפו עלה לאחר שטען שהאופרה של רוסיני מבוססת למעשה על מחזה שאותו עיבד קודם לכן פאיזיילו לאופרה משלו. לאחר פיצוץ המופע ברומא, עלתה האופרה בווינה וברחבי איטליה, קצרה הצלחה ומאז ועד היום היא נחשבת לאחת האופרות האהובות והפופולאריות ביותר. האופרה רצופה קטעים מוזיקליים ידועים ומלודיים ובראשם שירו של פיגארו.
יצוין, כי רוסיני הצליח לכתוב את האופרה תוך שלושה שבועות. במהלך הכתיבה, לפי אחת הטענות, הוא איבד את הפתיחה המקורית ובמקומה שיבץ את הפתיחה שלו מאופרה אחרת שלו. רוסיני עצמו כתב בשעתו שהוא לקח את הפתיחה בכוונה מראש מהאופרה אליזבתה. עלילת האופרה עוסקת ברופא ברטולו שחושק ברוזינה, בת חסותו, ושואף להינשא לה. רוזינה מעוניינת יותר ברוזן הצעיר אלמוויווה שגם הוא מאוהב בה. מי שמסדר את העניינים ומצליח למנוע את מזימתם של הרופא ועוזרו דון בזיליו, הוא הספר פיגארו.
האופרה עלתה בישראל מספר פעמים, וכעת מוצגת בהפקה גרמנית של הבמאית קתרינה טלבאך,ששזרה בהפקה הברקות בימוי שונות ומשונות. הבמאית המחדשת היא קלאודיה גוטה. הגרסה החדשה, היא מעין הצגה בתוך הצגה. סיפור האופרה מועלה מעל במה של תיאטרון נודד והצופים הם תיירים וקהל מקומי, בשפת הים. הזמרים יורדים מפעם לפעם אל הקהל והכול מתערבב זה עם זה, לא אחת. כמו כן, שיבצה הבמאית מוטיבים ישראלים עדכניים , כמו סיסמאות בעברית בהפגנה (מע"מ אפס,חופש לזמרים) , שירה בעברית וגם ציטוט מפתק קניות בעברית. מקום ראוי על הבמה הוקדש לאסתר: אתון ועליה סלסלת תפוזים, המבליחה על הבמה והיא רגועה ומקשיבה בדריכות למופע המוזיקלי המרשים.
מריו קאסי, בריטון איטלקי, גילם את פיגארו והופעתו הייתה נפלאה. קולו מדויק ורועם ויש לו כושר משחק מעולה. הביצוע שלו לשירו של פיגרו היה נעים ומצוין. בתפקיד הרוזן  אלמוויוה הופיע אדגרדו רוחה, טנור מאורוגוואי, המופיע ברחבי העולם. הביצוע שלו היה עוצמתי במידה ויפה מאוד. המצו סופרן אנאליזה סטרופה, מאיטליה, שרה את רוזינה. קולה הייחודי היה שופע, מרנין ועם נוכחות בימתית מעולה. הרופא ברטולו היה עומר מונטנארי, בריטון יליד איטליה. הופעתו נעימה ויש לו קול מעולה וכישרון משחק. ברטה הייתה שירי הרשקוביץ', הסופרן הישראלית המשובחת ובעלת היכולות המוזיקליות הטובות מאוד. יש לה נוכחות בימתית ושירתה נפלאה. בתפקיד דון בזיליו הופיע הבס הישראלי ולדימיר בראון, שהיה מרשים, כתמיד. קולו ומשחקו הם שם דבר. נוח בריגר, שקולו ומשחקו יפים מאוד, הצטיין כפיורלו משרתו של הרוזן. גם יאיר פולישוק הגיש משחק וקול משובחים ומקהלת האופרה הישראלית בניצוח איתן שמייסר הפגינה עוצמה קולית מעולה. עומר מ.ולבר ניצח על התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון והביצוע היה מרשים, מדויק, צלול ונעים.
יש לציין לשבח מיוחד את התפאורה הנהדרת, של מומה רורביין. התלבושות של גווידו מריה קרטשמר, ובעיקר שמלתה של רוזינה, יפות, ססגוניות וייחודיות.