בערוב ימיו

(צילום: כפיר בולוטין)

חיים נוי על האבא, בבית ליסין: הצגה מהפנטת, ייחודית, בכיכובו של ששון גבאי המרשים, כאדם הלוקה אלצהיימר.

האבא היא הצגה מרגשת, העוסקת בתעתועי זיכרון, באדם בערוב ימיו שהדמנציה מתחילה לקנן בו ולהתפשט מיום ליום , והוא מנסה, לשווא, בכל כוחו, להרים ראש ולא לתת למוחו לשקוע.
הבמאי רוני פינקוביץ העלה הפקה ייחודית בתיאטרון בית ליסין. הצגה קולחת, מהפנטת, ייחודית במהלך הסצנות, ובעיקר נשענת על משחק מוצלח של השחקנים ובראשם ששון גבאי, המרשים ביכולותיו הדרמטיות.
המחזה חובר לפני 3 שנים בידי הסופר והמחזאי הצרפתי פלוריאן זלר, ונכתב במקור עבור השחקן רוברט הירש, בן ה- 89 , שביצע אותו בצורה מרשימה, בפריז. המחזה מוצג בהצלחה בצרפת ובמקומות נוספים בעולם וזכה בפרס מולייר למחזה הטוב ביותר לשנת 2014 .
העלילה עוסקת באנדרה, גבר בגיל מתקדם, מהנדס לשעבר, המתגורר בפריז בדירת בתו, אן. אנדרה , עדיין עצמאי בהליכותיו ולכאורה צלול במוחו, מוצא עצמו בהדרגה צופה במתרחש במעין חזיון תעתועים, כאשר עבר והווה מתמזגים והדמויות מחליפות פנים ואין הוא יודע מי הוא מי והיכן הוא נמצא. תעתועי הזיכרון מוצגים בסצנות מבריקות שבהם מתחלפים הגיבורים ועימם מקום העלילה והזמן . אנדרה לוקה כפי הנראה באלצהיימר המתפשט והולך מיום ליום ומצבו מחמיר, בעוד בתו ומקורביו מנסים לשמור על כבודו, על קיום המשפחה וניהול החיים באורח תקין. האלצהיימר היא מחלה המקננת במוחם של האנשים הלוקים בדמנציה ותוצאותיה ההדרגתיות כואבות ומכאיבות ללוקים בה וליקיריהם.
ההצגה מהולה במשחק רווי רגש, עם הומור שאינו משפיל ואיכות תיאטרלית המעניקה לצופים חוויה ייחודית ומעניינת.
ששון גבאי המעולה, באחד מתפקידיו המרשימים ביותר, שוחה בהצגה באופן קולח וונפלא. הזעקה הבלתי נשמעת שלו לגאולה מהבלתי נודע ומהמתרחש מולו, היא כלילת השלמות.
יעל וקשטיין משחקת באורח מוצלח מאוד, מקצועי ונהדר, את בתו אן. ירדן גוז מגלמת את לאורה, המטפלת באנדרה, לאחר שדחה את כל האחרות. היא מרשימה את הקשיש והוא מעוניין שתמשיך לבוא ולטפל בו. ירדן מגישה משחק ברור, אמין, קולח ומעולה. יש לה פוטנציאל משובח.
חי מאור מגלם את בן הזוג של הבת וגם מטפל סיעודי ומשחקו טוב מאוד , במיוחד בקטע ההזיה שבו הוא מאיים על אנדרה.
מיכל לוי מגלמת גם היא את המטפלת ואחות במוסד סיעודי, והיא מרשימה ומוצלחת. טל דנינו מגלם היטב את בן הזוג של הבת.
התרגום של דורי פרנס הוא עכשווי וקולח. כנרת קיש עיצבה תפאורה פונקציונאלית ויפה. התלבושות של אורן דור פרקטיות ונאות והולמות את נושאי התפקידים. רן בגנו אחראי למוזיקה הנעימה. אורי מורג עיצב תאורה ראויה ונאותה, במיוחד בקטעי ההזיה והחלפת המצבים.