המצעד שעבר: 17 במרץ, 1967

כמובן שב-1967 להיטון עדיין לא הגיע לדוכני העיתונים – עוד מושג שמי בכלל זוכר – וייקח עוד זמן, שנתיים וחצי, עד שייצא הגיליון הראשון. אבל בגיליון להיטון מה-17 במרץ, 1972 , התפרסם הדירוג של המצעד הלועזי בגל"צ, חמש שנים קודם לכן. ברור שכיום, כעבור 51 שנה, אי אפשר להתחייב שאכן המצעד שודר בתאריך המדויק הזה, אבל נצא מנקודת הנחה שזה בערך, פחות או יותר, וזה מספיק. סביר להניח שאת הדירוג סיפק אבנר רוזנבלום, שהיה עורך המצעד הלועזי בגלי צה"ל ובכלל, עורך מוזיקלי מיתולוגי, וגם כתב אז ללהיטון.

אז הנה, עשרת הראשונים, וכמעט כל שיר הוא להיט גדול ונצחי ואהוב עד היום. במקום הראשון, הלהקה הבריטית "מתבודדי הרמן" עם no milk today שהסתפק במקום השביעי בלבד במולדת. אחריו, I'm a believer , או בתרגום חגיגי ברוח הימים ההם, "הנני מאמין", של להקת הקופים, הלהיט (שכתב ניל דיימונד),  המצליח ביותר בארה"ב באותה שנה, מקום ראשון שם, וגם בבריטניה. שלישי בחבורת הצמר, קליף ריצ'רד ששר in the country והגיע רק למקום השישי בבריטניה. אחריו, הלהקה האוסטרלית "המשחרים", ששרה את שיר הנושא לסרט בכיכובה של לין רדגרייב, "נערה ושמה ג'ורג'י", ג'ורג'י גירל במקור, שהגיע למקום הראשון באוסטרליה, שני בארה"ב, שלישי בבריטניה. במקום החמישי, הזמר הצרפתי כריסטוף, דניאל בווילאקה בתעודת הזהות, שר "הקשבתי לים", וכאן הקשיבו ואהבו.

גם המקום השישי ומטה מלא כל טוב, החל בלהקת הביץ' בויז בלהיט המופלא good vibrations , דרך ג'יימס בראון בלהיט שתמיד יזוהה איתו, להקת האמהות והאבות, "המי" והרולינג סטונס, ב"הבה נבלה את הלילה ביחד", שמטעמי צניעות, שלא לומר התחסדות, נאלצו, כשהופיעו בתוכנית הפופולארית להחריד של אד סאליבן, ולפי דרישתו הבלתי מתפשרת, לשנות את המשפט ל"הבה נבלה קצת זמן ביחד" (דווקא לא הפריע לו ששרו "אנ'לא יכול לקבל סיפוק"). התגובה שלהם, לאחר ששרו, הייתה קיצונית ומוגזמת. תקראו בוויקיפדיה את ההמשך.