התקליטייה: מצד שני, הכי טוב

(צילום מסך: יוטיוב)

מדור התקליטייה עוסק בתקליטי ויניל ישנים שיצאו על דיסקים, זמינים ביוטיוב וניתנים לדגימה דיגיטלית.

ינאי שיף על אבי רוד של הביטלס, האלבום שעליו צילום מעבר החצייה המפורסם בעולם, והאחרון שהביטלס הקליטו כלהקה.

אפשר להתווכח איזה אלבום של החיפושיות הוא הטוב ביותר: האלבום הלבן? סרג'נט פפר? Let It Be או abbey road? כל אחד וטעמו. אבל נדמה לי שעל דבר אחד אפשר (אולי) להסכים , הצד השני של אבי רוד הוא הטוב ביותר מבין כל "הצדדים השניים" של אלבומי הלהקה. אגב, למרות שנראה כאילו זה אלבום קונספט, למעשה, אין זה כך! פול מקארטני שהיה הכוח המניע מאחורי האלבום, יחד עם המפיק ג'ורג' מרטין,  אמר שלמרות שהיו רגעים מתוחים, האווירה הכללית הייתה (למרות הכול) מתוחה פחות מאשר בתקופת האלבום הלבן .
האלבום, מספטמבר 1969 , הוא האחרון של הביטלס, כשעדיין תפקדה כלהקה. אומנם Let It Be יצא שנה מאוחר יותר (1970) אך הוקלט לפני אבי רוד. כאשר יצא, הביטלס כבר לא היתה קיימת עוד.
תזכורת (קצרה) של שירי האלבום :
צד א'
השיר הפותח , Come Together , בואו ביחד (גם לגמור ביחד), של ג'ון לנון, שגם אהב אותו במיוחד. שם השיר נשמע כמו "תשדיר בחירות" ולא במקרה. השיר קצבי, אופייני ללנון, עם מילים מתוחכמות שהלחן מחזיק אותם בקצב , כמו חיילים מאומנים היטב. השיר השני , Something , נכתב ע"י ג'ורג' האריסון, ושימו לב: הפתעה ! ג'ון ופול דווקא אהבו את השיר ופרגנו להאריסון, ואפילו הגדירו את השירכטוב ביותר שלו. באמת שיר מצוין ויש המשווים אותו אפילו לגיטרה שמתייפחת בעדינות…
הלאה: Maxwell's Silver Hammer , של מקארטני ,שיר ילדותי ועליז (שמדבר דווקא על רוצח סדרתי). לנון לא אהב את השיר חשב שהוא טיפשי ולא רצה כלל להכניסו לאלבום. השיר קליל והומוריסטי , אופייני לפול . צריך לזכור שבאותה תקופה רוב הלהקות לקחו את עצמן ברצינות תהומית , לכן יש משהו מאוד מרענן בקצת הומור.
השיר הרביעי , Oh! Darling , שוב פול מקארטני בגדולתו: שירה עוצמתית , הפקה מושקעת , טייקים אין סופיים. החמישי , Octopus's Garden , הקליל והמבודח של רינגו סטאר. האריסון מאוד אהב את השיר.
האחרון בצד הראשון , (I Want You (She's So Heavy הוא שיר (של לנון, שכתב על יוקו), שאני באופן אישי מאוד אוהב. השיר ארוך מהרגיל (כמעט 8 דקות), לא דומה לשום שיר אחר של הביטלס. ג'ון חוזר 14 פעמים על המנטרה "אני רוצה אותך, היא כל כך כבדה". מאוד "ג'ון לנוני". השיר מסתיים בפתאומיות ומשאיר אותנו טיפה מתוסכלים.
צד ב'
הצד השני נפתח עם : Here Comes the Sun , שיר הרמוני ואופטימי של ג'ורג', שנכתב ביום שטוף שמש, כאשר התארח אצל חברו, אריק קלפטון (ובשיתוף פעולה איתו). השיר השני , Because , של לנון , מיוחד בהרמוניות הקוליות שלו. הקולות של פול ג'ורג' וג'ון הוקלטו שלוש פעמים ושולבו יחד בעריכה מתוחכמת יחסית לתקופה. כל החברים בלהקה אהבו את השיר.
השיר הבא , You Never Give Me Your Money , של מקארטני, למעשה פותח את מה שנקרא Abbey Road Medley :מחרוזת של שמונה שירים, ברצף. רבים רואים במחרוזת מעין מסע מסכם של הלהקה. היו להם כמה קטעים לא גמורים, חלקי שירים, ופול נהנה מעצם העשייה, העריכה וגם מהמוצר המוגמר. כל אחד בלהקה ראה אחרת את המחרוזת. ג'ון לא אהב ואף הגדיר זאת כ"ערימת גרוטאות" שחוברה לה יחדיו. מקרטני, יוצר המחרוזת, כמובן אהב.
עוד במחרוזת: Sun King , Mean Mr. Mustard , Polythene Pam ,She Came in Through the Bathroom Window , Golden Slumbers , Carry That Weight
The End‎ , Her Majesty .  בסיום האלבום, הפתעה: אחרי The End יש כ – 20 שניות של שקט ופתאום, בלי קשר, צץ קטע קצרצר נוסף .
כחצי שנה לאחר מכן, באפריל 1970, הוציא פול מקרטני הודעה לעיתונות, על הפירוק הרשמי של הלהקה.

לאלבום: