יוצאת לדרך חדשה

(צילום: יח"צ, אלדד רפאלי)

גיא טנא מתרגש מלצעוק בשקט, האלבום החדש של מיקה קרני.

אני חייב להודות : תמיד הייתה לי חולשה למיקה קרני. בעיניי, הייחודיות שלה כמבצעת בנוף המוסיקה הישראלית, אי שם באזור הגדוש בין הפולק והפופ, בלטה תמיד כמגדלור, בכל הקשור לגוון קול, איכות שירה ואישיות יצירתית מרשימה.
גם הפעם, באלבום לצעוק בשקט שהופק ע"י יוגב גלוסמן הצעיר, קרני ממשיכה לרגש, כבר בפתיחה: שביל, כמו שיר לכת קצר, פשוט, שמסמן יציאה לדרך, אומץ ואמונה. בזכות גלוסמן, שגם מנגן בשלל כלים, שיר הפתיחה המוצלח עושה היטב את תפקידו: לשכנע את המאזין לרצות לצאת למסע יחד עם מיקה.
הפן היותר פופי באלבום מציג את הצד האורבני של מי שמרכז חייה היה בגליל, שנים רבות, עד שחזרה לכרך הגדול. מתהפך עלי, עם נגיעות של פאנקי , מציג מבט עצוב ומפוכח עם מלים חדות כמו "עצים ערומים ילעגו לי בכל הרחוב: "אמרנו לך, אמרנו לך אתמול, אמרנו לך הכל"". דווקא בפזמון, בעיבוד ובהרמוניה הווקאלית, יש שמץ של תקווה והחצוצרה של רועי חרמון מלאה וממלאת השראה.
אהבתי גם את נהרות של צער בו ממשיכה קרני לבחון את כאביה: "במים עמוקים/ את מאבדת גובה/ נכנעת לגלים/ נהרות של צער/ מתוך נפשך זורמים", היא שרה במין בלוז עדין. גם כאן האופטימיות נסתרת, אך קיימת ולו במעט, לתת את הנחמה שקרני תמיד מציעה ביצירתה. גם פרידה היא חלק מהאלבום החדש של קרני: באחד השירים היותר פופיים באלבום, יום אהבה שמח, היא מקפלת ואורזת ובהפוך על הפוך מאחלת לעצמה יום אהבה שמח והתחלה חדשה. אהבתי, התנועעתי וראיתי פוטנציאל גדול להצלחה בשיר הזה.
דואט בוסה נובה נפלא נשמע בשתי דקות מהחיים בו קרני משתפת פעולה בכתיבה ובשירה עם עידן רפאל חביב, מהתרומות הבודדות של עולם הריאליטי לתרבות הישראלית. "חזקה מול הסופות/ אז למה אני כל כך חלשה מולך?" שואלת קרני וחביב עונה "כל חיי זאב בודד, לא מאמין בלהקות". העיבוד לכלי הנשיפה של רועי הרשקוביץ, יחד עם הקולות המרגשים והרכים של השניים, יוצר בלדה יפהפייה שתישאר איתנו שנים רבות.

שתי דקות מהחיים

כל כך הרבה כישרון טמון במילותיו של גלעד כהנא. סולן ג'ירפות מצליח פעם אחר פעם לאוורר פינות ביצירתו, שלא יכולות לקבל ביטוי בשיריו שלו או שירי הלהקה, באמצעות הטקסטים שהוא כותב לאחרים. כאן הוא כותב שורות קלאסיות כמו, "אין ניצים ואין יונים/ רק עציצים לא מושקים/ מחפשים את השמש, חיים הם בערך/ דיבורים על פרחים". לצמרמורת שקיבלתי משמיעת הטקסט הפוליטי הזה, נוספה צמרמורת-העונג הפשוטה שמקבלים משירה מרגשת ומלודיה קולעת. שיר נפלא. המנון אמיתי.
האלבום מספק שוב את ההבנה שמיקה קרני כבר שולטת במה שיוצרות אחרות עדיין מנסות ללמוד: באיזון הנכון בין טקסטים אישיים ליכולת לתקשר עם קהל רחב. האיזון הנכון בין ווקאליות נשית, רכה, ברורה לבין סקרנות יצירתית, גם באלבומה העשירי. שלא לדבר על הכריזמה…אבל את זה אי אפשר ללמד. מומלץ !

שביל