כותרות האתמול: 6 בפברואר, 1970

מחר, ג'טרו טאל תופיע בישראל, בפעם השמינית מאז שנות ה-80 , לא כולל הופעות סולו של איאן אנדרסון. זו הכתבה הראשונה שפורסמה בלהיטון על הלהקה הבריטית. מבין ארבעה "הצעירים מגודלי השיער, הרחוקים מלהיות מלכי היופי", כפי שנכתב בעדינות ישראלית אופיינית, רק אנדרסון יגיע לכאן. אחד, גלן קורניק הבסיסט, כבר לא יכול: הוא מת ב-2014 ובכל מקרה, פוטר מהלהקה לאחר אלבומה השלישי. המתופף קלייב באנקר עזב לאחר האלבום הרביעי והמפורסם מכולם, aqualung , בגלל האהבה: הוא התחתן ורצה לבלות זמן איכות עם אשתו, ופחות עם הלהקה. הגיטריסט מרטין באר, בן 69 , היה שותפו הנאמן של אנדרסון שנים רבות, אבל זה נגמר. רע. באר עזב, או פוטר לפני מספר שנים ונכנס לסכסוך משפטי עם אנדרסון סביב הזכויות לשם ג'טרו טאל (דמות אמיתית מהמאה ה-18 , חוואי בריטי וממציא כלי עבודה חקלאיים). לפיכך, המופעים בישראל (שלושה בתל אביב, אחד בחיפה), הם תחת שם מתחכם: ג'טרו טאל: אופרת הרוק, וההסבר הרשמי הוא, "סיפורו של ג'טרו טאל המקורי, באמצעות שיריו הידועים של איאן אנדרסון, מהרפרטואר של להקת הרוק ג'טרו טאל". ברור?
ג'טרו טאל: אופרת הרוק

אבל החודש לפני 46 שנה, השירים היו "ידועים" למאזינים לא רבים בישראל, אותם שחיפשו משהו יותר מרגש מהביטלס או הלהיט האחרון של להקת הנח"ל, ורצו להכיר את הלהקה, איך ולמה נוסדה, ולהבין מה הסיפור עם החליל של אנדרסון ולמה האיש עומד על רגל אחד כשהוא על הבמה.
ובכן, אנדרסון סיפר שבכלל רצה להיות עיתונאי מוזיקה או אמרגן, אבל בשביל זה צריך שיהיה מושג מה הולך במוזיקה ומה פופולארי. אז הוא נצמד לרדיו ליממה שלמה, ויצא עם תובנה: "הפזמונים ברובם היו זבל, נאיביים, פשוטים, משעממים. החלטתי שבמקום לבחור במקצוע מאחורי הקלעים, למה לא לנסות לתקן את המצב".
אנדרסון סיפר שרצה להחליף את הגיטרה שלו בכסף מזומן אבל המוכר בחנות לא הסכים לתת כסף מזומן תמורתה. "בסוף עשינו עסק: הוא לקח את הגיטרה ונתן לי חליל ומיקרופון". על תנוחת הנגינה שלו טען שאפילו לא היה מודע לה, עד שהעירו לו ואפילו התחילו לחקות אותו. "זה כל כך נכנס לי לדם, שגם באולפן ההקלטות אינני יכול לנגן אלא אם כן אני נעמד על רגל אחת".