כך השתתפתי בבנד אייד

do they know it's christmas (סינגל, אוסף פרטי)

אהרון מורג נזכר בחורף 1984 בלונדון: הבנד אייד והמופע באלברט הול, והשתתפות פעילה בשירת do they know it's Christmas , עם בוב גלדוף, מידג' יור וכוכבים נוספים.

בדיוק היום, ב-1984 , נכנסו לאולפן בלונדון בוב גלדוף, מידג' יור ועשרות כוכבי-פופ ומוזיקאים, להקליט את do they know it's Christmas . כמה ימים לאחר מכן, הגעתי לביקור השנתי בלונדון, לראות כמה שיותר הופעות בתוך שלושה שבועות. את הראשונה, של מודי בלוז, פספסתי בחירוק שיניים, בגלל שהאוטובוס מגטוויק ללונדון נסע לאט, כל כך לאט, מאוד מאוד לאט. אבל דבר אחד אי אפשר היה לפספס: מכל תחנת רדיו התנהלה מתקפת הבנד אייד והלהיט שלדברי גלדוף, "כל מי שיקנה אותו יכול להיות בטוח שכספו יגיע בסופו של דבר לפיו של אחד מהרעבים באפריקה". נו, גלדוף אמר, לא היתה לי סיבה לפקפק, ומאז אני אחד מ-3.7 מיליון איש שקנו את הסינגל, באנגליה.
גם בטלוויזיה, בכל ערוץ, אי אפשר לברוח מהקליפ. בצ'אנל 4 , הוא שודר בתוכנית הטרנדית, אז, דה טיוב. כשהסתיימה התוכנית, עלה הכיתוב שהכניס מכה בבטן. "בזמן שצפיתם, מתו 150 אנשים נוספים באתיופיה" (הבצורת באפריקה, במיוחד אתיופיה, היתה הסיבה העיקרית לכתיבת השיר ע"י גלדוף ויור). מניפולטיבי, בלי ספק, אבל יעיל.
כולנו יודעים שכעבור מספר חודשים, בקיץ 1985 , התקיים מופע הלייב אייד, באנגליה וארה"ב סימולטנית, שנועד לעורר מחדש את המודעות לקמפיין של גלדוף (בעיקר), למען אפריקה. קמפיין שקצת שכך, אחרי שהסינגל חדל להיות הדבר הכי חשוב ברדיו ובתקשורת, וזה הרי טבעי. אבל, מופע החימום, אם תרצו, ללייב אייד, התקיים בתחילת דצמבר (או סוף נובמבר, לך תזכור, בהיעדר הכרטיס), באלברט הול בלונדון. למען אתיופיה. למען אפריקה. להכות בברזל התודעה והמצפון הלא-שקט, בעודו חם.

למופע הזה, לא היו הזמנות. גם העיתונאים נאלצו לשלם. או, באדיבות בריטית: התבקשו לשלם כנדבת ליבם, אבל לפחות 5 פאונד לאדם. שילמתי, תפסתי את מקומי אי-שם בגבהי האולם המרשים שנפתח במאה ה-19 ונקרא על שם אלברט, בעלה האהוב של המלכה ויקטוריה. על הכסאות היה מונח דף, המלים ללהיט שהתניע את הקמפיין.
גראהם צ'פמן, מהמונטי פייטון, שיילך לעולמו כחמש שנים לאחר מכן, הנחה את הערב הזה (ראו בסריקה), שבו השתתפו בין היתר אלווין סטארדאסט (שמת לפני שבועות אחדים), וינס קלרק, תומס דולבי, ראלף מקטל, ריק ווייקמן, פירגל שארקי ואחרים, ששמותיהם אמרו לכם משהו בשנות ה-70 וה-80 . בסוף, עלו לבמה גלדוף ויור עם כל משתתפי המופע וכולם, כולנו, גם אנחנו עם דף המלים ביד, שרנו מכל הלב הנרגש, do they know it's Christmas , והיה טוב.