לא במיטבו

(צילום עטיפה: באדיבות הליקון)

אוסף להיטי האירוויזיון מתיימר לייצג את המיטב שבמיטב, אבל אפשר להתווכח בנוגע לבחירת השירים ובוודאי לתמוה, מדוע דיוה ודנה אינטרנשיונל נעדרות מהאוסף.

בעוד שבועיים ויום יתקיים הפריק שואו השנתי המוכר בשם תחרות הזמר של האירוויזיון. וינה תארח את התחרות, לאחר שבשנה שעברה זכה הטרנסווסטיט הידוע כקונצ'יטה וורסט (תומאס נויווירת'). השיר של הנקניקיה (וורסט פירושו נקניק, בגרמנית, סמל פאלי שאין להתעלם ממנו), המזוקנת, rise like a phoenix מסיים את האלבום הכפול שיצא לכבוד ציון הדרך המשמעותי: 60 שנה להולדת תחרות הזמר שנועדה לתת פייט לפסטיבל סאן רמו האיטלקי והפכה למופע קאמפי, צבעוני, לעתים הזוי.
אלבום כפול הוא פורמט נדיב וגדול אבל גם הוא אינו יכול להכיל 59 שירים שזכו. אולי זו הסיבה שהאלבום הזה מכיל – ככתוב בהודעה לעיתונות – את "הלהיטים הפופולאריים, המוכרים והמצליחים ביותר בהיסטוריה המרשימה של האירוויזיון", מתוך למעלה מ-1440 שירים השתתפו באירוויזיון. לא כל השירים כאן זכו בתחרות. למעשה, מתוך 44 השירים באלבום, רק 34 הם זוכים. השאר הגיעו למקום השני (congratulations של קליף ריצ'רד), השלישי (nel blu dipinto di blue הידוע גם כ"וולארה", של דומניקו מודוניו), ואפילו החמישי.
לכאורה, אפשר לצפות שכל שיר ייצג שנה, בין אם זכה ובין אם לאו. אבל לא: האלבום (הערוך בסדר כרונולוגי ונפתח ב-refrain של ליס אסיה, זוכת התחרות הראשונה ב-1955 ), קובע שיש שנים טובות יותר ולכן הן מיוצגות ביותר משיר אחד. כך 1968 (מסיאל ו-la la la וכאמור, קליף ריצ'רד), וכך 1979 , עם הללויה וג'ינגיס חאן. אגב, גם אבאניבי כאן. אתם רוצים לנחש ניחוש פרוע איזו שנה חסרה בין 1997 ל-1999 ? בדיוק: דנה אינטרנשיונל ודיוה, נשארה מחוץ לחגיגה. לפחות באלבום, כי הרי במופע בלונדון, לציון 60 שנות אירוויזיון, היא השתתפה, ובגדול.
העשורים המועדפים באלבום הם שנות ה-70 (11 שירים, ביניהם ווטרלו , אחריך, שמרי את נשיקותיך בשבילי וכאמור, שני הזוכים הישראלים), וה-80 (תשעה, ביניהם "מעט שלווה" של ניקול ו"אוהבת את החיים" של סנדרה קים). משנות ה-60 נלקחו שבעה שירים, חלקם יצוקים בפנתיאון הפופ לדורותיו, כמו בובה על חוט של סנדי שו ולא, אינני צעירה מדי של ג'יליולה צ'ינקווטי (היא וג'וני לוגאן מיוצגים באלבום בשני שירים, כל אחד). אבל אודו יורגנס האוסטרי עם מרסי שרי?!
בסופו של דבר, הכל עניין של טעם אישי והטעם שלי באירוויזיון נעצר בסוף שנות ה-80 (עם חריגה קלה, לטובת דנה). שנות האלפיים. אני חושב שבשבילי היא (התחרות), אבודה.