מיקה שוב שרה

(צילום: ז'ראר אלון)

חיים נוי על "מיקה שלי", בתיאטרון הבימה: מחזמר מרגש, בהפקה מעודכנת, בנוסח חדש, שלא משאיר את הקהל אדיש.

"מיקה שלי", מחזמר מרגש, המבוסס על לחניו הנודעים של יאיר רוזנבלום המנוח לשירים שהפכו מזמן לנכס צאן ברזל, שב וכובש את לב הצופים בהפקה חדשה של תיאטרון הבימה.

המחזמר הועלה לראשונה בבית צבי לפני כ-15 שנה ועד מהרה הפך לקאלט שסחף אחריו המוני אוהדים. המופע הוצג ברחבי הארץ, נפתחו פורומים ומועדוני מעריצים והקהל הצעיר שבא פעם אחר פעם לצפות בהצגה, עקב בקפדנות אחר השחקנים הצעירים וניהל פעילות רשת ענפה אחריהם, בעידן של טרום הפייסבוק. שתי הפקות נוספות הועלו בבית צבי ב-2007 וגם ב-2015 .

השנה היא מועלית שוב, בתיאטרון הבימה, בהפקה מעודכנת יותר, בנוסח חדש, עם אלמנטים חדשים ועם שחקנים ותיקים וצעירים, רבים מהם בוגרי בית צבי.

גדי ענבר כתב את המחזה ואת סיפור המסגרת וביים אותו בכל ההפקות. משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, ביים את ההפקה בהבימה. הנוסח החדש גם הוא של קפטן, ביחד עם שחר פנקס.

העלילה עוסקת בצעירים על סף גיוס, לפני מלחמת ששת הימים ומלווה את המתחולל בחייהם עד מלחמת יום הכיפורים. חלקם מוצאים את מותם בקרבות. אנו פוגשים את מיקה, המטלטלת בין שתי אהבות: לגידי, שלקה בהלם קרב במלחמת ששת הימים, נוטש אותה ונמלט לארה"ב בחיפוש אחר שקט נפשי, ולארי, שמוצא תשובה בחזרה למקורות ומשם אל לבה. הם עומדים להינשא, אך לפתע חוזר גידי אל חייה.

תקופת שכרון הניצחון של 1967 הלם 1973, מהולים אלה באלה ושזורים בלהיטיו הנודעים של רוזנבלום, המרגשים והסוחפים.

משה קפטן הצליח שוב, בעזרת השחקנים המצוינים,  לרגש את הצופים, לגרום להם להזיל דמעה לצלילי שירים כ"שיר לשלום", "ונתנה תוקף", "גבעת התחמושת", "ישנן בנות" וכמובן, "מיקה".

השיר "בשמלה אדומה" היה במקור קצבי ואילו במחזמר המקורי הוא הפך לאחד משירי הנושא ולשיר מרכזי והביצועים שלו, לאורך ההפקות , היו נפלאים ומרגשים . הביצוע הראשון והמדהים שייך לזמרת והשחקנית הנפלאה הילה זהרור, בהפקה הראשונה, שסחפה בקולה החם והנוקב את הקהל וגרמה לו לצמרמורת במהלך ביצוע השיר. המנהל המוזיקלי והמעבד, דאז אפי שושני, הצליח להעניק לשיר תצורה ייחודית שלא הותירה עין יבשה. בהפקה החדשה נמוגה דמותה של הילדה המספרת בשמלה האדומה והשיר חזר לקצב המקורי שלו. הפעם שרים מיקה והלהקה, בתצורה של מריונטות.

ההפקה החדשה מצטיינת בכמה שכלולים. בנוסף לנוסח מעודכן היא שזורה בתפאורה נהדרת, פרי עיצובו של ערן עצמון. מבנים של דירות מגורים נעים במסילה וכלפי מעלה, וידיאו ארט של מוטיבים שונים, במה מוקפת תמונות חללים ומשחקי אור וצבע.

משה קפטן הפך את המחזמר המקורי למחזמר-על עם העמדות מפתיעות ומעולות. השחקנים כובשים את הבמה, תרתי משמע, ואין רגע דל. אפילו תמונה של קבוצת כתבניות, הופכת לסצנה מופלאה.

גיבור העלילה הוא גידי, אותו מגלם נדיר אלדר, בעוצמה וברגש, נדיר אלדר, שחקן וזמר מצוין. עמית פרקש (מיקה), מצטיינת ביכולות ווקאליות מקסימות וגם משחקת באורח מקצועי ונעים. נועה היא רויטל זלצמן, שחקנית וזמרת מוכשרת מאוד הראויה לתשואות מיוחדות.

בתפקיד דבי מופיעה אושרת אינגדשט המצוינת, הגונבת פה ושם את ההצגה. מתן שביט הוא ארי מוצלח מאוד ומקצועי. מני הוא משה אשכנזי בעל יכולות משובחות. רב סרן בועז הוא שחר רז, פרופרמר ושחקן מוכשר ביותר, בעל יכולת ווקאלית ודרמטית מעולה. גם דורון ברוקמן (אלישע), מרשים במשחקו.

את אביה של מיקה, קדוש החנווני, מגלם יעקב כהן , רב-שחקן מקצוען ומצוין. מיקי קם היא חנקה, אימו של גידי. היא מבצעת שירים באורח מרגש ומהווה בית ספר להגשת שיר ומשחק.

בתפקיד משה מופיע שמוליק כהן המשובח. דודי גזית, שחקן זמר ורקדן מקסים, מגיש ביצועים נפלאים במספר תפקידים. עודד סנדטש מגלם את החזן באורח שמימי ויפה. אלינור דוד בולטת בקולה הנעים וביכולת משחק ותנועה. יעל צדוק וסיון קינר קיסינג'ר טובות מאוד בקטעי מחול ושירה.

עוז מורג העמיד קטעי תנועה וקצב סוחפים, עדינים ויפיפיים. הכוריאוגרפיה שלו היא מצד אחד עדינה ומרגשת ומצד שני רועמת וקצבית, חגיגה לעין .

יוסי בן נון אחראי לניהול המוזיקלי. דוקי עצמון אחראית להדרכה הקולית.ליאור טבת עיצב את הסאונד שהיה צלול ונקי.  ילנה קלריך עיצבה תלבושות נפלאות. קרן גרנק עיצבה את התאורה שלה חלק נכבד בהפקה. שי בונדר עיצב את הוידיאו ארט היפה.

המופע הקסום מסתיים בשיר לשלום המיתולוגי ומדרבן את הקהל להצטרף לחגיגה הקסומה והמרגשת שעל הבמה. מחרוזת שירי להקות נועלת את המחזמר המוצלח,

עטור שירים ולחנים שלא מותירים את הקהל אדיש. הם מוסיפים לחלוחית לעיניים וזיק של תקווה לימים טובים.