מנסים ומצליח

עידן עמדי (צילום: אבי נישניבר)

גיא טנא על רצינו להיות של עידן עמדי: למרות שלעתים הטקסטים בנאליים, האלבום מבשר על התבגרותו של יוצר וזמר בעל קול איכותי וייחודי.

 
אלבומו השלישי של עידן עמדי, רצינו להיות, מבשר על התבגרות של היוצר הצעיר (בן 27), מוזיקלית וטקסטואלית גם יחד. כמבצע, הקול המיוחד והאיכותי שלו שמזכיר את בעז שרעבי הצעיר – ושלא תהיה טעות, מדובר מבחינתי במחמאה גדולה – משייך את עמדי לקבוצה נבחרת של זמרים במלוא מובן המלה, שעל קולם גאוותם ועל קולם הצלחתם, בראש ובראשונה.
האלבום, שנכתב כולו בצימר מבודד ברמת הגולן, נפתח בהתחלה חדשה, אולי מחווה לאהוד בנאי של האלבום "עוד מעט", כאשר האנרגיות החיוביות וההקשרים של נסיעה, מסע ומקומו של האומן בתרבות, תופסים כאן מקום מרכזי. עיבוד המיתרים של תום כהן מוסיף תחושה אמיצה ופיוטית, כראוי לשיר פתיחה מלא תנופה.
בקול זיכרון ישן, המוקדש לסבו, משחזר עמדי תמונות ירושלמיות של ימים רחוקים, הרבה טרם לידתו, כאשר הבוזוקי של רועי צעדי והתיפוף הדומיננטי של איתן רז מסייעים ליוצר לשלב את המערב והמזרח בשיר שהוא כמוסת זיכרון משנות השבעים מירושלים, היקרה לו כל כך.
במנסים, שחלקו מושר בערבית, צועד עמדי צעד נוסף לכיוון הרוק המזרחי, כאשר העוצמות וחטיבת הקצב נותנות בראש בצד קנון של אמיר אלייב. נוצרת תחושה מעניינת לפיה עמדי משחזר קולות מן העבר בשתי שפות, שמחויבות על מנת להשלים ביטוי אומנותי אותנטי.
אחרי השקט הלבן, שיר קליט וקלאסי להופעות ולגלגל"צ, מגיע מכתב להודו, הנשען על מיתרים מוכרים ועל סיפור המשותף לרבים העוברים את המסע לארץ המהבילה והמטורפת הזו. העיבוד להיטי וסוחף.
יש משהו נאיבי בקוד הגנטי של עמדי היוצר. לעיתים הטקסטים מעט בנאליים, ממחזרים ומשחזרים. נדמה, כמו בשיר הנושא ובשיר הנועל את האלבום, זמן, שעמדי עדיין לא מרגיש בשל או לא אזר אומץ לעשות צעד אחד קדימה ככותב טקסטים, כאשר מצד אחד בולטת ההשפעה של שלמה ארצי, אך מן העבר השני, חסרה הבשלות של אותו מקור משפיע אשר בגיל 27 היה על סף פרישה מיצירה והקלטה, לאחר אלבומים כושלים.
אהבתי מאד את הביצוע של עמדי, יחד עם אחיו, איש הרדיו אלעד, לה ריבון עולם, למילים של רבי ישראל נג'ארה. הטקסט הארמי, יחד עם העיבוד הנפלא והקלסי של תום כהן והקולות של כהן עצמו ורועי צעדי, יוצרים שיר עוצמתי ומרשים. חבל שלטובת הקוראים שאינם שולטים בשפה העתיקה לא ניתן תרגום או הסבר לגבי הטקסט.
אז בהחלט, "רצינו להיות" הוא אלבום מהנה, מעניין לרוב, שמעיד על ההתקדמות המתמדת של היוצר הירושלמי וממשיך להבליט את הנכס העיקרי של עמדי: הקול החזק והמתנגן, בסגנון חזני של ממש.