צובט בלב

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על לילות לבנים בתיאטרון הספרייה: יצירת מופת של דוסטוייבסקי שהיא חוויה תיאטרלית נהדרת.

לילות לבנים, המבוססת על רומן קצר ומופתי של הסופר הרוסי פיודור דוסטוייבסקי, היא סיפור על אהבה שלא מומשה, על אהבה בלתי נשלטת ועל אהבת אמת. חוויה תיאטרלית נהדרת. ההפקה, בתיאטרון הספרייה ברמת גן, היא מרגשת, קולחת, צובטת בלב ומהווה מפגן נהדר של שחקנים מוכשרים.
דוסטוייבסקי היה בראשית דרכו כאשר כתב את הרומן, בשנת 1849 לערך. מבקריו באותה תקופה לא חיבבו אותו ואולם במרוצת השנים היה הרומן הקצר בסיס להפקות רבות, בין היתר בתיאטרון גשר, וגם לסרט קולנוע עם מרצ'לו מסטרויאני.
העלילה מתרחשת בפטרבורג, בתקופה שבה השמש אינה ממהרת לשקוע, בין יוני ליולי. אותם לילות של תקווה מסתיימים בקדרות רבה. בחור צעיר שלא חווה מעולם אהבת אישה, עורג לבחירת ליבו, לאישה שתחייה לצידו. אין אנו יודעים את שמו , למעט כינויו: החולם. הוא נתקל בבחורה בשם נסטנקה המתגוררת עם סבתה, וגם היא כמהה לבחיר ליבה, דייר המתגורר בביתן ושובה את ליבה. הם מבלים בהצגות ובאופרה ואולם עליו לנסוע למוסקווה בענייני עבודה. הוא מבטיח לה לחזור ולקחת אותה לאישה. זה השלב שבו החולם פוגש בבחורה, כאשר היא לבדה ואהובה טרם חזר אליה. היא מבקשת מהחולם להיות לה לידיד, בלבד, והוא מסכים בלית ברירה. הוא גם מסייע בידה לשלוח מכתב לדייר שחזר בינתיים, ואולם דבר לא מתרחש. החולם מגלה לבחורה את אהבתו אליה והיא מסכימה להינשא לו, אך אז חלה תפנית בעלילה והסיום הצפוי מרגש ועצוב כאחד.
כאמור, הרומן זכה לעיבודים רבים ושונים ולא כולם היו מוצלחים. ההפקה בתיאטרון הספרייה היא מיוחדת ומוצלחת במיוחד. סלבה מלצב, מגדולי הבמאים ליצירות קלאסיות בארץ, ולהקת השחקנים המוכשרת, העלו הצגה מרשימה. מלצב לא רק ביים נהדר את ההצגה, אלא גם עיצב את התפאורה והתלבושות היפות.
עמית גיל, במשחק תיאטרלי מרשים, מגלם את החולם. זהו תפקיד קשה, כאשר הוא נמצא כל הזמן על הבמה, ואפילו ברקע, ועליו להפיק משחק משכנע ומרגש. גיל צולח את המשימה הדרמטית בהצלחה רבה.
נועה לפידות המקסימה מגלמת בכישרון מופלא וברגש רב את נסטנקה, הכמהה לאהבה. לשחקנית יש פוטנציאל אדיר. אביטל זר-אביב הכישרונית מגלמת את הסבתא בצורה מרשימה. שחר פולאק מצטיין בתפקיד המיוחד והרגיש של הדייר, ומשחקו משובח, אפילו בסצנה שולית שבה הוא חולף מוגן במטריה על פני זוג הצעירים.
קסניה מרקוזה , גונבת הצגות סדרתית, מרגשת ומעולה בשני תפקידים נהדרים אותם היא מגלמת בכישרון מופלא: סוכנת הבית של החולם וגם סוכנת הבית של הסבתא. פיוקלה שלה היא דמות מעוצבת לתלפיות של סוכנת בית נוכרית, מגושמת וגדושה באמונות טפלות.
דניאל סטופין עיבד את המחזה ואחראי לנוסח העברי ועשה זאת בהצלחה רבה, תוך שמירה על הצביון הכללי ועל מהות הדרמה המרגשת. הוא גם ערך את המוזיקה המוצלחת והיפה. אלכסנדר סיקירין עיצב את התאורה המעולה.