שוב חופרים באלנבי

תעלת בלאומילך (צילום: ליאור נורדמן)

חיים נוי על תעלת בלאומילך בתיאטרון הקאמרי. העיבוד של אלי ביז'אווי וגורי אלפי שזור בהברקות בימוי ובדמויות הנראות כקריקטורות הזויות.

תעלת בלאומילך המועלית בתיאטרון הקאמרי, מתבססת על הסרט שכתב וביים אפרים קישון . אלי ביז'אווי וגורי אלפי עיבדו את התסריט וביימו את ההצגה החדשה עם אותן דמויות ואפילו עם דמיון מוחץ בין גיבורי הסרט לבין מי שמגלמים אותם בהצגה. התוצאה היא קומדיה קלילה, נעימה ונאה, שזורה בהברקות בימוי, בקטעי כוריאוגרפיה קסומים ובליהוק שחקנים מצוינים בתפקידי משנה. ההצגה לא מגיעה לרמת הסרט וזאת , אולי, כיון שאנו נוטים להתייחס לסרט כאל "כזה ראה וקדש" ואולם ההצגה הנוכחית, הבנויה כמעין סרט קומיקס עם דמויות הנראות כקריקטורות מהלכות והזויות, היא בהחלט קולחת, מצחיקה ומשובצת בשחקנים משובחים. גם המוזיקה המקורית של קרן פלס מצוינת ורעשי הרקע הכלולים במוזיקה הם מוצלחים, לדעתי, באופן מיוחד.

העלילה הידועה עוסקת במטורף שנמלט מבית חולים לחולי נפש, גונב מקדחת כבישים ומתחיל לקדוח ברחוב אלנבי. הדיירים שחייהם הפכו בלתי נסבלים, מתקשרים לעירייה, אלא ששם לא ממהרים לעצור את המהומה וכל אחד מנסה לנכס לעצמו את היוזמה הברוכה למען העיר. שני מנהלי הדרכים והכבישים מנגחים זה את זה ומגבבים דברי הבל באזני ראש העיר הבובה, והכול נערם ונמזג למהומה רבתי עד שהים פולש לרחוב והופך אותה לוונציה של המזרח התיכון. רק פקיד עייריה זוטר שמאוהב בבתו של אחד השכנים צועק כי המלך הוא עירום. אבל, איש אינו שומע לו ובסופו של דבר הוא מוצא עצמו בבית החולים לחולי נפש.
שלומי אברהם מגלם את בלאומילך והוא אינו פוצה את פיו עד לסיום ההצגה ושם הוא דווקא משתפך. אברהם משחק כהלכה , בשובבות ובקור רוח והוא מצליח לגלם את התפקיד באורח יפה מאוד.
גורי אלפי מגלם את ציגלר, פקיד העירייה שבעצם מגלה שהכול הוא עורבא פרח ואין בכלל תכנית לחפור ברחוב אלנבי, אלא שאיש לא שומע לא והוא מפוטר ולבסוף מאושפז. גורי אינו מפריז במשחק. הוא מאופק די הצורך ואינו מתפרע ולכן הוא משחק באורח נהדר וראוי. נטע גרטי היא דבורה צוקרמן המאורסת כבר חמש שנים לציגלר ומשחקה נעים ומוצלח.

יצחק חזקיה מגלם את צוקרמן השען ולמרות שזהו תפקיד שקטן על חזקיה הענק, הוא מבצע את התפקיד באורח מצוין. יואב לוי מגלם גם את אחד הדיירים וגם את שולטהייס מנהל אגף הכבישים וככזה הדמות היא ציורית, מגוחכת כהלכה ומצוינת. גולן גרוס מגלם את הדייר הרופא וגם את עוזר ראש העיר והביצוע שלו הוא מעולה. רוני גולדפיין מגלמת את אשת הרופא ואת מזכירתו של קובישבסקי מהעירייה ודמותה כמזכירה היא נפלאה ביותר. הקטע שלה כמלצרית בסעודת התה היא מופלאה.
עזרא דגן, שחקן מקצועי מצוין, הוא כליל השלמות כראש העיר הציורי והנטול חוט שדרה. הוא מגלם במקביל גם שכן חרש ונרגן, באורח ראוי לכל תשבחת. קובי פרג' מגלם באורח טוב מאוד את השוטר אזולאי ואבי טרמין מגלם בהצלחה את רב פקד לבקוביץ.
שמואל וילוז'ני, שחקן נהדר, קומיקאי בחסד, מצוין כדר' קובישבסקי מהעיריה. וילוז'ני מקפיד לא לחרוג מגבולות הטעם הטוב , אינו מתפרע או צורח וכל משחקו הוא מאופק, מענג, מהנה ונופת צופים.
מי שגונבת למעשה את ההצגה ודווקא בתפקיד משני היא איה גרניט-שבא, כדיירת יאקוסטה (אותה גילמה בסרט אמה , זהרירה חריפאי), ובמיוחד בתפקיד איילה, המזכירה של שולטהייס. הליכתה, ציוציה ומשחקה המלא כישרון ויכולת מימיקה מצויינים, מעניקים לתפקיד מימדים קריקטוריסטים וכאילו נלקחו מסרט מצויר.
ברק פרידמן ורעיה לידר משלימים את הלהקה בתפקיד פועלים ובבצוע יפה.
ערן עצמון עיצב תפאורה פשוטה מאוד של יריעת בד ענקית המדמה את הבניין והרחוב והתוצאה בהחלט מעניינת ומיוחדת ונאה. אורנה סמורגונסקי עצבה את התלבושות הנאות והמוצלחות. קרן גרנק אחראית לתאורה הראויה.
שבחים מיוחדים מגיעים ליניב הדר על הכוריאוגרפיה המופלאה במיוחד בסצנת סעודת התה.