סוג של רטרו

(צילום: גנגי)

גיא טנא על The Hazelnuts Live של האחיות לוז: האזנה מהנה להרכב נשי ייחודי המסרב להיכנע לבינוניות.

שיר הפתיחה של אלבום ההופעה החדש של האחיות לוז, There'll be Some Changes Made , מציג לראווה את סגנון הדו וופ שמייחד את ההרכב הנשי הייחודי הזה שכולל את שירה ז' כרמל, יפעת זיו וספיר רוזנבלט, כולן בוגרות המסלול המצליח לשירה באקדמיה למוסיקה בירושלים. האלמנט הבידורי, הקברטי משהו במוסיקה של הלוזיות מתחיל לבוא לידי ביטוי ב-Was That the Human Thing to Do  עם הקורנית של אלי פרמינגר והתיפוף של חיים פסקוב. אחריו, הקונטרבס של עילם פרידלנד פותח את החידוש המדליק, סליחה על הביטוי המיושן, ל-All The Single Ladies של ביונסה, שנשמע בשפה הלוזית המדוברת מחודד ומרובד היטב.

חידוש נוסף באלבום, אם כי פחות מוצלח בעיני, הוא ל- Ice Cream Man , שירו של טום וייטס מאלבום הבכורה הנפלא שלו. אגב, ההכרות שלי עם כרמל הייתה גם היא קשורה לוייטס, כאשר נטלה חלק בפרוייקט המשובח של גיא חג'ג',  "שירים משומשים" וביצעה את "סמי משאית", החידוש העברי ל-"Semi Suite " של האמן האמריקאי הגדול הזה.

חידוש יוצא דופן הוא לשירה של נעמי שמר, ג'ורג'יה אלבמה מיסיסיפי, שביצעה שלישיית גשר הירקון באלבומה השני ונכתב להצגה "שייקספיר איננו" שעלתה בזמנו בתאטרון "החמאם". מצאתי כאן עוד עדות לסוגיה מהו חידוש ואילו שירים ראויים לחידוש. עצם היותן שלישייה ווקאלית נשית, חידוש לשיר של שלישייה ווקאלית גברית הוא גורם לגיטימי משמעותי מספיק. בנוסף, הסגנון הייחודי של ההגשה, בלתי נפרד מהשפעות ג'אזיות, הופך את ההאזנה למהנה עוד יותר.

אהבתי מאד גם את Straighten Up and Fly Right , אחד השירים המוצלחים באלבום, הן מבחינת הרעננות שמביא הטקסט, הן מבחינת העיבוד הקולח ומבחינת ההרמוניה הווקאלית.

אז מהאחיות אנדרוז, דרך האחיות בוזוול, ואולי גם האחיות פאפיני, האחיות לוז מביאות רוח רעננה וחדשה דווקא בסוג של רטרו, שונה אבל גם דומה לפרוייקט המצוין של אירית דקל ואלדד ציטרין, Last of Songs . מבחינתי, גם אלבום ההופעה של האחיות לוז מהווה נדבך מעניין בסביבה תרבותית מוזיקלית מתרחבת ולגיטימית שמסרבת להיכנע לבינוניות ומחזור בלתי פוסקים.

לאלבום