אהוד מנור היה פופ

(אוסף פרטי)

אהרון מורג נזכר בראיון ללהיטון עם אהוד מנור, לאחר התוכנית הראשונה של עד פופ, ושמע ממנו תשובה למבקרים את סגנון ההגשה שלו ואת החזון שלו לגבי מגזין הפופ הראשון בטלוויזיה הישראלית.

ב-1982 , אהוד מנור חזר לטלוויזיה לאחר ארבע שנות היעדרות, במהלכן למד ספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג', תוך התמחות בדרמה מודרנית ובדגש על יצירותיהם של יוצרים יהודים-בריטים. הוא התמנה להגיש את התוכנית עד פופ, מגזין מוזיקה שבועי ובמקביל, גם תוכנית בוקר ברדיו.
הביקורות על התוכנית הראשונה של עד פופ לא פרגנו. נפגשתי עם מנור כדי לשמוע על התוכנית ובעיקר, את תגובתו לביקורות. הכתבה פורסמה בלהיטון, בנובמבר 1982 .
"זו בהחלט הייתה תוכנית פתיחה חד-פעמית", אמר. "האמת שבהקלטה הרגשתי די בלחץ ועשיתי דברים שלא אופייניים לי, כמו לקרוא טקסט מהנייר. לא שאני חושב שזה פשע. בתוכנית השנייה שצילמתי באותו יום, למרות שעדיין קראתי מהנייר, חשתי הרבה יותר נוח. פשוט, מפני שארבע שנים לא הופעתי בטלוויזיה. אחרי חצי יום חשתי שוב בבית".
מנור הבטיח שהתוכנית לא תעסוק אך ורק במוזיקה מחו"ל (הראשונה הוקדשה לאבות המזון של המוזיקה הפופולארית: אלביס פרסלי, בוב דילן והחיפושיות), ויהיה בה נושא ישראלי קבוע. הוא גם ראה בתוכנית יותר ממגזין בידור. "הראיונות יהיו בעלי אופי לא שטחי. זה יהיה יותר מהצד היצירתי של הפופ. אני רואה את המטרה של התוכנית בעיקר בשיפור התדמית של הפופ בעיני הקהל הרחב בארץ שלצערי מושפע מדעותיהם של מומחים למחצה, או כאלה שיש להם טורים בעיתונים ולא מבינים דבר וחצי דבר בפופ. מתייחסים לפופ כאלה יצור נחות בשעה שהוא מוצדק מבחינה אמנותית בדיוק כמו הקולנוע, התיאטרון והספרות".
מנור הגיש את התוכנית עד 1985 ואז הוחלף ע"י מנחם גרנית וענת דולב. עד פופ בוטלה ב-1992 .
אגב, הכותרת לראיון הייתה ציטוט מתשובתו לטענה שסגנון ההגשה הרדיופוני שלו אינו מתאים לטלוויזיה. ומנור, באמת, לא היה צריך "להתחפש למישהו אחר". לא בטלוויזיה ולא בכלל. הוא היה אדם רחב אופקים, משכיל, אדיב, אמפתי. אהוד מנור היה אדם מקסים. אנחנו מתגעגעים אליו, גם עשר שנים לאחר מותו.

עד פופ – דיס מורטל קויל