התקליטייה: אי של אהבה

פסטיבל האי ווייט (צילום: וויקיפדיה)

מדור התקליטייה עוסק בתקליטי ויניל ישנים שיצאו על דיסקים, זמינים ביוטיוב וניתנים לדגימה דיגיטלית.

ינאי שיף חוזר לפסטיבל האי ווייט, 1970 , התשובה הבריטית הניצחת לוודסטוק.

שנה אחרי וודסטוק, בין ה-26 ל-30 באוגוסט, 1970 , נוספו לאי הבריטי הקטן ווייט עוד כ-600 אלף תושבים ארעיים. מאות האלפים נהרו לאי, להשתתף בתשובה הבריטית לפסטיבל הרוק האמריקאי. קהל שיא באירועים מהסוג הזה ובלי ספק יותר מאשר בוודסטוק. גם רשימת האמנים שהופיעו בווייט היתה גדולה ואיכותית יותר, לטעמי.
פסטיבל ווייט היה, סמלית ומעשית, סופו של עידן ילדי הפרחים, אהבה חופשית, סקס חופשי וכמובן, מוזיקה חופשית. מכל רחבי אירופה נהרו לפסטיבל חובבי מוזיקה אך גם אנרכיסטים, בעיקר מצרפת. היה קונפליקט מובנה בין הקהל שדרש, בהתאם לאידיאולוגיה של התקופה, לקבל את המוזיקה חינם אין כסף, לבין המארגנים, שכמובן רצו למקסם את רווחיהם, ובכל אופן לא לממן מכיסם את הפסטיבל. הפשרה שנמצאה היתה שהפסטיבל יהיה בחלקו בחינם, אבל גם ייגבה תשלום חד פעמי (מגוחך), בסך שלוש פאונד לאדם. אבל גם את הפשרה הבריטית הזאת דחו האנרכיסטים ובסופו של דבר, המארגנים נאלצו להכריז על הפסטיבל כולו כחופשי. בדיוק כפי שקרה בוודסטוק.
בעוד וודסטוק הפך למותג מפורסם שאין כמעט מי שאינו מכיר אותו, שם גנרי למופעי רוק גדולים, פסטיבל האי ווייט מפורסם פחות. כמו וודסטוק, גם ווייט צולם והוקלט, והאגדות מספרות על כמויות מטורפות של חומרים מוקלטים ומצולמים, השמורים עמוק בכספות ומוגנים ב"זכויות יוצרים", ומשוחררים לקהל הרחב במשורה. מדהים – ומרגיז – שהאלבום הרשמי הראשון של הפסטיבל יצא רק ב-1996, כלומר כ-26 שנה לאחר שהתקיים! אני מתחיל להבין את האנרכיסטים הזועמים…
בין האמנים והלהקות בפסטיבל היו ג'וני מיטשל, ג'ון באאז , ג'ון סבסטיאן , סופרטרמפ (ממש בתחילת הדרך) , המודי בלוז , דונובן , ראלף מקטל (רחובות לונדון) , שיקגו, free , ג'ת'רו טאל , 10 שנים אחרי ופרוקול הארום.
להקת הדלתות, שהיתה בשיא הצלחתה, למרות שג'ים מוריסון כבר לא היה בשיאו. הוא השמין מאוד , גידל זקן והתעקש להופיע בתאורה מינימלית. כשנה מאוחר יותר, הוא מת בפריז.
להקת המי הייתה בשיאה וזכתה להערצת הקהל . המי נתנו לקהל הופעה בלתי נשכחת, שנמשכה למעלה מארבע שעות! הלהקה ביצעה את אופרת הרוק טומי בשלמותה, ועוד תוספות.
שיא נוסף היה ההופעה של אמרסון לייק ופלמר שממש "פרצו" בפסטיבל לתודעה. זאת הייתה בסך הכל ההופעה השנייה של ההרכב החדש, שהרשים את הקהל כפי ש-ELP תמיד ידעה לעשות. לעומת ההופעה הכל כך מוצלחת הזאת, כריס כריסטופרסון (שהקהל ממש גירש מהבמה), ודאי רוצה לשכוח את פסטיבל ווייט.
ג'ימי הנדריקס, באחת ההופעות האחרונות שלו, היה מותש וכבוי והופעתו הסתיימה אחרי שהקהל הצית את הבמה. הוא מת 18 ימים אחרי הפסטיבל.
בסביבות שתיים לפנות בוקר העירו את הכהן הגדול (לאונרד כהן) כהן עלה לבמה ללא היסוס והצליח להרגיע קצת את הקהל הוא היה אז בן 35 בלבד, בתחילת הקריירה, אחרי שני אלבומים בלבד.
את הפסטיבל חתם ריצ'י הייבנס, הזמר שפתח את וודסטוק עם "חופש". בווייט, הוא סיים, ממש עם זריחת השמש, בביצוע ל-here comes the sun של הביטלס.

message to love – Isle of Wight Festival 1970