אנושית, חכמה ונוקבת
מאי 16
(צילום: רדיי רובינשטיין)
חיים נוי על "אני לא רפפורט" בתיאטרון הבימה: הצגה מרגשת מאוד ומבדחת המעניקה לנתן דטנר ונורמן עיסא הזדמנות להתפרע על הבמה ואפילו לגרום לחלוחית בעיני הצופים.
ההצגה "אני לא רפפורט" בתיאטרון הבימה, היא מרגשת מאוד, מבדחת ונוקבת, ומעניקה הזדמנות לשחקנים הראשיים, נתן דטנר ונורמן עיסא, להפגין יכולות משחק משובח, להתפרע על הבמה בטוב טעם ואפילו לגרום ללחלוחית קטנה בעיניים.
המחזאי והקריקטוריסט האמריקני הרב גרדנר, שהלך לעולמו ב-2003 , כתב את המחזה ב-1983 ושנה לאחר מכן הוא עלה בברודווי ואחר כך ברחבי העולם. זהו אחד המחזות המופקים ביותר ואפילו בישראל הוצג במשך השנים בתיאטראות רפרטואריים ובתי ספר למשחק. ההצגה זכתה לפרס טוני ופרסי תיאטרון נוספים. ב-1996 וולטר מתיאו כיכב בסרט על פי המחזה.
העלילה עוסקת בשני גברים בני 81 המבלים את ימיהם ברביצה על ספסל בסנטרל פארק בניו יורק. האחד הוא מידג' קרטר, אמריקני שחור, שעדיין עובד כאיש תחזוקה בבית מגורים גדול בעיר, שם הוא גם מתגורר, בקומת המרתף. חברו לספסל הוא תימהוני מסתורי ששמו כנראה נט מויר, המפליג על כנפי הדמיון, מספר בדותות על עצמו, ולפעמים השקרים עולים לו במהלומות מבריוני הפארק. סביב השניים נמצאים דמויות קרובות ומזדמנות. בתו של נט מבקשת להכניס את אביה לבית אבות או לשכנעו לגור איתה, העיקר שלא יסתובב ברחוב. נציג ועד הבית מודיע לקרטר כי הבניין ינוהל מעתה בידי חברת ניהול והוא מסולק מתפקידו וגם ממגוריו. נט מצליח לגרום לכך שנציג הועד חוזר בו מכוונותיו, וזאת בזכות אחת מהבדיות שלו. בחורה מסתורית בשם לורי המציירת באחת מפינות הפארק, נתונה לסחיטה מהבריון שהלווה לה כסף, והיא ניצלת בזכות בדותה נוספת של נט. בריון אחר הסוחט זקנים תמורת דמי חסות ומעבר בטוח בפארק, דווקא אינו נופל בשקרים של נט ומפליא בו את זעמו.
שמו של המחזה נעוץ בבדיחה נבובה הלקוחה ממופעי הוודביל שהיו פופולאריים בארצות הברית ושאותה מרבה נט, בעל אלף השמות, להשמיע כל הזמן.
נתן דטנר מרשים בגילום דמותו של נט, וביכולותיו המרגשות. משחקו נפלא ומעורר אהדה כשהוא סופג מכות וגם כשהוא ניצב ללא חת מול בריונים וסחטנים.
נורמן עיסא מצוין כקרטר שהולך ומאבד את מאור עיניו, ומשחק נפלא גם כשהוא מגשש באפלה. גם במשחק קומי עיסא שוזר שזור בעצב רב.
שחר רז נהדר כנציג ועד הבית. ריקי בלוך טובה מאוד כקלרה, בתו של נט המנסה להצילו מסכנות הרחוב. רונית אפל משחקת היטב בתפקיד הבחורה המסתורית בפארק ומעוררת אהדה רבה, במיוחד בסצנה בה היא מותקפת בידי הסחטן.
שלומי יפרח טוב מאוד בתפקיד הסחטן שתובע כסף מזקנים בפארק תמורת ליווי, וטל קלאי מצוין כסחטן הכספים מהנערה.
הבמאי רוני ניניו עשה עבודה נפלאה עם צוות השחקנים והתוצאה היא קומדיה אנושית, חכמה ונוקבת, עטורה בהברקות בימוי.
התרגום של אלי ביזאווי קולח ורהוט. סבטלנה ברגר עיצבה תפאורה נהדרת. ארנה ברנט שמעוני עיצבה תלבושות נאות. אבי בנימין אחראי למוזיקה הנעימה. זיו וולושין עיצב תאורה ראויה וקים גורדון אחראית לתנועה המוצלחת. קרבות הבמה עוצבו בידי לירן מזרחי.
"אני לא רפפורט" היא הצגה העושה כבוד לגיל השלישי, המנון לחיים הללו שהם ה"בקרוב" של כל אחד ואחד מאיתנו.