אקלקטיות וארומה

(צילום: יח"צ)

גיא טנא על האנסמבל של גלעד אפרת: מוזיקה קאמרית ופוסט-רומנטית מעורבת במוזיקה ישראלית. אלבום שיכול להתחבר לרבים, גם למאזינים שזה מפגש ראשון שלהם עם האנסמבל.

הקונטרבסיסט והמלחין גלעד אפרת הרחיב את הטריו שלו (הכנרית קרן טננבאום והצ'לנית הילה אפשטיין), ויחד עם נגן המנדולינה שמואל אלבז ונגן העוד נמרוד עצמון, הוציא אלבום חדש בו הוא משלב מוזיקה קאמרית עם המוזיקה הארצישראלית הנושנה והחביבה עליו.
אפרת, שעבד בעבר עם ריקי גל, יצחק קלפטר, זוהר פרסקו ומארק אליהו (שהשפעתו מחלחלת לאלבום בקטע Murcia שהלחין אפרת), ובשנים האחרונות הופיע עם ארה דינקג'יאן (נייט ארק), וניגן בדיסק החדש של יסמין לוי, פורש בפנינו 12 קטעים, ברובם כליים, עם קריצות למוזיקה הפופולארית ולמה שנקרא בעוונות כולנו בכינוי המפחית מערכה, "הזמר העברי".
הקטע הפותח The River Flows (אפרת הלחין, כמו גם קטעים נוספים באלבום), מרשים וסוחף, והמיומנות הרבה של נגני הקשת והמיתר מוצגת לראווה. השפעות המרחב של המזרח הקרוב ניכרות, ושילוב הכלים האירופאיים מקנה לאנסמבל ארומה מיוחדת וכובשת.
ביצוע מצויין ובעל ערך מוסף מבצעת כאן קרן טננבאום בפרשנות ווקאלית מעניינת לאת לי לילה המיתולוגי של בעז שרעבי, שהלחין מלים של יואל גוב ארי. יש משהו אגבי ופשוט בשירה של טננבאום והעיבוד המחודש מצליח להעניק יופי חדש ורענן לשיר הוותיק (יחסית לביצועים החידושים הנוספים באלבום).
Dancing in Circles מציג שילוב מעניין בין מוזיקה פוסט רומנטית , סאטי למשל, עם המרחב המקומי. נדמה שהאקלקטיות עומדת במרכז האג'נדה המוסיקלית של אפרת ובעיניי יש לכך יתרונות רבים, מבחינת עניין וגיוון.
שיר ערש של אלתרמן וארגוב נקרא כאן בשם Lullaby ומאכזב במידת מה. זוהי אינה הפעם הראשונה בה מוזיקאים מהתחום ה"אמנותי", נאמר, בוחרים בשיר הזה. אמנם, יש כאן ניסיון לרענן אבל מלבד התרומה של המנדולינה לצליל שונה, לא הרגשתי שהשירה של טננבאום והעיבוד החדש מצדיקים עוד פרשנות לשיר מתוך "אסתר המלכה", שכבר חודש לעייפה במשך השנים.
קטע מעניין וסוער הוא Sandusky , בו ההרכב מתפקד כאנסמל אמנותי לכל דבר ומנגן באופן דרמטי וסוחף. יש כאן הצלחה ניכרת להביע ולהעביר רגש וריגוש. אהבתי.
גם העיבוד האינסטרומנטלי להחולמים אחר השמש, של הפרברים (יורם טהר לב וסשה ארגוב), לא צולח, לטעמי. הוא עמוס מדי ומחמיץ את תחושת הזרימה וההרמוניה עם הבריאה שעומדת בגרעין ההצלחה של השיר המקורי. דווקא כאן הייתי שמח לשמוע כיצד אופן הביצוע הקולי של טננבאום מאזן את הרומנטיקה של הלחן הארגובי.
את האלבום חותם ביצוע כלי מחודש לשיר העמק, של אלתרמן וסמבורסקי. כאן חשתי שאפרת והאנסמבל מצאו את המפתח הנכון ל"נשמתו" של השיר. העיבוד זורם, מתנהל יד ביד עם הגרסה המקורית מחד, אבל לא נצמד אליו יתר על המידה. החשיבות הרבה של המנדולינה בהרכב הנוכחי מורגשת שוב, בעיקר בכל הנוגע לחידושים מתחום המוזיקה הפופולארית, ואלבז מרים את הקטע לגבהים.
האנסמבל הזה הוא הרכב מיוחד ביותר, מערב סגנונות ומרחבים תרבותיים-מוסיקליים, אמיץ מספיק כדי להצהיר על נכונותו להתנסות ולעיתים אף להיכשל. בסופו של דבר, קיבלנו דיסק שיכול להתחבר לרבים, בתוכם מאזינים שלא הכירו את היצירה של אפרת והחברים קודם לכן.