ארץ ישראל הישנה והטובה של (אלברט) איינשטיין

(צילום: יח"צ)

אלברט איינשטיין ביקר בפלשתינה-א"י בפברואר 1923 בהזמנת מנהיגי היישוב היהודי. הוא שוטט לאורכה ולרוחבה של הארץ במשך 12 יום והעלה את רשמיו ביומן פרטי, הנחשף לראשונה בסרט תיעודי של נועה בן הגיא, שישודר הערב בערוץ הראשון.

ב-1952 , לאחר פטירתו של נשיא מדינת ישראל, ד"ר חיים וייצמן, הציע ראש הממשלה, דוד בן גוריון, לבחור באלברט איינשטיין כנשיא השני. איינשטיין סירב בתודה, בטענה שהוא רוצה להתמסר לעבודתו המדעית. למעשה, כך כתב לבתו, "אני חושש שאצטרך להגיד לישראלים דברים שהם לא היו רוצים לשמוע", ולכן העדיף להישאר בפרינסטון.

כבר בביקורו הראשון, היחיד בפלשתינה-א"י, ב-1923 , איינשטיין שמר לעצמו את מחשבותיו על היישוב היהודי ותושביו. מדי יום סיכם את רשמיו ביומן אישי, הנחשף לראשונה בסרטה של נועה בן הגיא, "איינשטיין בארץ הקודש". הגאון היהודי שהתקבל בתחנת הרכבת בלוד בשירת "המשיח הנה בא", נהנה מתשומת הלב ואהבת הציבור, אבל כנראה שלא באמת חשב ברצינות לעזוב את ברלין ולעלות ארצה, כפי שמנהיגי היישוב קיוו. איינשטיין שהה בפלשתינה 12 יום, בליווי צמוד של עסקנים ציונים. ירושלים הדהימה אותו ("רוחשת קדושים שונים ומשונים, מוזרה ומטונפת"). תל אביב, העיר העברית הראשונה, הלהיבה אותו ("שיקגו הקטנה של היהודים"). הוא התרגש לפגוש לראשונה בחייו יהודים חסונים עובדים בעבודת כפיים והפלרטטן שבו התעורר בכל מפגש עם הנשים בארץ, למרות נוכחותה של רעייתו, אלזה ("נשים יפות, אקזוטיות, תוססות ובעלות חוש הומור"). עם זאת, איינשטיין לא התעלם מהסכסוך המדמם עם ערביי ארץ ישראל וכתב שעדיף שהציונים יעסקו פחות בהפרחת השממה ויותר במציאת דרך להסתדר עם הערבים. הוא גם התנגד להקמת צבא יהודי בנימוק, "אנחנו כבר לא היהודים של ימי המכבים".

על רקע אותו ביקור היסטורי, הסרט מציג את היחס המורכב של איינשטיין לציונות, אך גם לנשים, לתהילה ולמה שהיום היינו קוראים סלבריטאות שנפלה בחלקו. עוד מנסה הסרט לברר מה הפך דווקא את איינשטיין למדען המפורסם בעולם, גם עשרות שנים לאחר מותו.