גם שייקספיר מרוצה

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "מקבת" בבית צבי: הפקה מוזיקלית, מרהיבה, עם משחק נפלא ועיצוב חדשני ומרתק.

"מקבת" המחזה הנודע של ויליאם שייקספיר המוצג בבית צבי, הוא הפקה מרהיבה, מוזיקלית, עם משחק נפלא ועיצוב חדשני ומרתק. אפילו שייקספיר שישב לצידי באולם, פימפם בנחת ממקטרתו וחייך בהנאה, מתופף קלות על מסעד הכסא לקצב שירת המכשפות.

מקבת, שתורגמה לעברית מספר פעמים, יא אחת ההצגות המפורסמות של שייקספיר ואפילו ורדי הלחין לה את האופרה באותו השם. "הטרגדיה של מקבת" עלתה לראשונה ב-1606 והיא הטרגדיה הקצרה ביותר שחיבר המחזאי האנגלי, נוטפת דם, ומבוססת במקצת על האירועים שהובילו מלך סקוטלנד ואשתו כדי לחסל יריביהם ולבסס שלטונם.  המחזה מתמקד בעצם בתשוקה לכוח ולשלטון ובבגידה בחברים. חוקרי המחזות של שייקספיר סבורים שהתווספו למחזה קטעים ובין היתר על ידי תומאס מידלטון והוא מאופיין בתמיכה בשלטון המלך ג'יימס הראשון.

ארתור קוגן, הבמאי והמנהל הפדגוגי-אמנותי של בית צבי, מומחה להצגות שייקספיריות בין השאר, העלה הפקה יוצאת דופן והתוצאה היא נופת צופים וחוויה תיאטרלית.

בנוסף למשחק קולח של השחקנים הצעירים, המונולוגים השנונים והדרמטיים, מאופיין המחזה במוזיקה ובשירים, רובם בביצוע שלוש "בנות הגורל" ובמילים פשוטות המכשפות, המלוות את ההצגה ומנבאות את העתיד להתרחש. התלהבתי באופן אישי משתי פנינים מוזיקליות, בסיום המחזה וכן מסצנת המשתה שכאילו נלקחה מהמחזמר "פנטום האופרה". הביצוע המופלא שלה היה מעולה.

הבמאי והמעבד ארתור קוגן העמיד מחזה חדשני שכאילו עולה על במה עטופה כולה ביריעות ניילון. שלוש המכשפות נמצאות כל העת על הבמה ומלוות את העלילה. כאן המקום לציין את בנות הגורל, כפי שהן מכונות בהצגה, השרות בסגנון אופראי, נהדר ומוצלח.

גל גולדשטיין מוצלח מאוד כמקבת, המלווה את תהליך עלייתו למלוכה ולמדרון בידיים מגואלות דם. משחקו קולח, מעוצב נהדר והוא מגיש ביצוע דרמטי נפלא.

התפקיד של ליידי מקבת נחשב לאחד משיאי המשחק בקרב שחקניות בשל מורכבות התפקיד, המונולוגים ואופי המשחק הנדרש מהשחקנית. זכורה חנה רובינא ששיחקה בתפקיד בשנת 1954 בהבימה. כאן מגלמת את ליידי מקבת שני אורן, שמפגינה משחק משובח מאוד, המונולוג הידוע שלה, סצנת סיוטי הלילה שלה וכל משחקה  גולמו על ידה למופת . אין ספק כי יש לה פוטנציאל מעולה והיא ראויה לתשואות.

דניאל חסין בתפקיד דנקן מלך סקוטלנד,  סיטון  נושא כליו של מקבת והשוער, משחק נפלא. הביצוע שלו לשיר השוער הוא מקסים.

שני אורן כליידי מקבת הפגינה משחק משובח מאוד, המונולוג הידוע שלה, סצנת סיוטי הלילה שלה וכל משחקה  גולמו על ידה למופת . אין ספק כי יש לה פוטנציאל מעולה ויכולות ראויות לתשואות מיוחדות.

יבגני מוליבוגה ראוי לציון מיוחד בתפקיד המצביא בנקו. סצנות ההזיה שבו הוא נראה על ידי מקבת היו נפלאות.

יוסי קדוש גילם את לנוקס בצורה מוצלחת, מרכיב משקפי שמש מודרניים ותסרוקת קופצנית. גם שאר השחקנים היו חמושים ברובים ובאקדחים , נעלי קרב מודרניות ומדים .

מי שגנבו את ההצגה לא אחת היו המכשפות: אלינור דוד, נטלי מאירי וסיון בן זזון, במשחק, תנועה  ושירה מצוינים.

התרגום של מאיר ויזלטיר משנת 1988 הוא קולח ועכשווי. מאי ברנע עיצבה את התלבושות הנהדרות, במיוחד תצוין תלבושתה של ליידי מקבת. תום שיניצקי שגם משחק בהצגה, חיבר את המוזיקה המקורית המעולה.

עמיר ברנר עיצב תאורה ראויה שיש לה תפקיד חשוב בהפקה. סשה ליסיאנסקי עיצב את התפאורה שהייתה מושתתת בעיקר על יריעות הניילון וייתכן שהיה ראוי קצת לשפצר אותה באלמנטים נוספים.

דוקי עצמון אחראית להדרכת הטקסט ולהדרכה הקולית. עמית זייתון, סיון בן זזון ונטלי מאירי עיצבו את התנועה. אור אטקס היה עוזר הבמאי ומנהל ההצגה.

מקבת הוא מחזה רווי דמים אך קסום ומיוחד וההפקה הזו היא ללא ספק מוצלחת ומענגת לאוהבי התיאטרון.