האופק נפתח לרווחה
נוב 17
(צילום: יח"צ)
גיא טנא על מעבר למרחק של עודד גדיר, שנוצר בהשראת סיפורים של אסירים בכלא לנערים: מיוחד במינו ומרגש.
פרוייקט מיוחד במינו ומרגש יוצא שוב תחת ידיו של עודד גדיר, מי שבעבר עם המשורר רפי וייכרט באלבום שהוקדש לשירתו. גדיר נפגש עם נערים בכלא "אופק", כתב והלחין טקסטים סיפוריים בהשראת סיפורי חייהם. הוא גייס לעזרתו אמנים רבים כאשר הבולטים שביניהם הם אהוד בנאי, ארז לב ארי, שילה פרבר ואבי בללי כשלצידם מוזיקאים צעירים כרודי ביינסאי, עדי אדוניה וניר אטנלוב.
השירים יפים, גם אם לעיתים פורשים ילדות קשה, מסוכנת ומורכבת. בשיר הפתיחה הנפלא, יישאר תמיד, מיטיב גדיר לעבד את שירו אל המבצע ואהוד בנאי נשמע כמו שר שיר פרי עטו. העוד של צ'רלי סבח, כלי דומיננטי מאד באלבום, מסייע ליצירת אווירה סיפורית ועממית והבאת מעט חום למציאות הקשה בה מצויים הנערים בתוך גדרות הכלא.
גם גדיר עצמו שר באלבום, ואחד משיריו הוא על הספסל בשכונה, עם הטקסט המצמרר, "אומר לו שאין לי חלומות יותר/ הוא עונה: לי אף פעם לא היו", ששופך אור רעיל על המציאות של חלק מן הנוער בישראל של ימינו.
ארז לב ארי, מתאים לאלבום זה במדויק משום שכמו בנאי, אף הוא משתתף סדרתי בפרוייקטים מיוחדים בכלל ובמיזמים חברתיים/מוזיקליים בפרט. כאן הוא מבצע את מה רצית איפה היית , כתב אישום חריף של נער מול אביו אשר התעלם מצרכיו והתנהלותו של בנו ותרם למצבו החמור כיום.
השחקן ליאור אשכנזי תורם קטע ספוקן וורד, יחד עם שילה פרבר, על נער פירומן, עדי אדוניה ורודי ביינסאי מתארות בשמש ובמה אני יודע לעשות את הבלבול ואובדן הזהות שמביא כה רבים מבני הנוער מהעדה האתיופית להסתבך עם החוק. ניר אטנלוב מבצע מצוין את ירקון 98.
אבי בללי מסיים את האלבום עם יש לי כוחות, הנוגע ללב. שוב זהו העוד של צ'רלי סבח שתורם רבות להפיכת הביצוע המרגש (כתמיד), של בללי, לשיר הטוב באלבום. "או עבריין או נרקומן", אמר המורה לתנ"ך של הנער ששיחק בכדורגל, רובה אוויר ופליימוביל, של מכבי אש. כמה סמליות יש כאן, כדי להבהיר באותיות גדולות את מגבלותיה של מערכת החינוך, שבשל מיקומה הנמוך בסדר העדיפויות הלאומי/כלכלי/חברתי ממשיכה ללקות בפצעי בגרות ובחוסר טיפול בהם. רבים מאיתנו מצולקים מהתבטאויות קשות ואוויליות של מי שאמור להורות את הדרך פנימה, ולא החוצה, אל דרך שעשויה להוביל גם לכלא "אופק".