האיש שהיה מאוהב בקולנוע

מנחם גולן, 1929-2014 .

צילום: מנחם גולן בתוכנית "חיים שכאלה" בערוץ הראשון, שהוקדשה לו

באתר IMDB , בסיס המידע הגדול ביותר ברשת לכל מה שהוא קולנוע, נרשמו למנחם גולן 209 סרטים כמפיק. חלקם, 45 במספר, גם ביים. גולן אהב את הקולנוע בתשוקה עזה, עוד מילדותו בטבריה. "אלדורדו", ב-1963 , היה סרטו הראשון, עם חיים טופול וגילה אלמגור. זה גם היה הסרט הראשון שעבורו זכה בפרס: "כינור דוד", האוסקר והאמי גם יחד של ישראל, אז, מטעם קוראי "ידיעות אחרונות". הוא זכה שוב בפרס זה עבור "שמונה בעקבות אחד", ע"פ ספרה של ימימה טשרנוביץ אבידר. בסה"כ, גולן זכה, כבמאי וכמפיק, בשמונה "כינור דוד".

אבל הכינור היה כבוד מקומי. גולן שאף ליותר, וקיבל. הוא היה מועמד לאוסקר, מספר פעמים. לרוב, כמפיק: עבור "סלאח שבתי" (לאפרים קישון), "אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש" (למשה מזרחי). "סלאח" גם זכה, בגלובוס הזהב. רק סרט אחד הביא לגולן הבמאי מועמדות לאוסקר: "מבצע יונתן" (מבצע כדור הרעם, באנגלית), על פעולת החילוץ באנטבה, עם יהורם גאון ואסי דיין וקלאוס קינסקי כמחבל גרמני מנוול. גאון כיכב, כזכור, גם ב"קזבלן", שגולן הפיק וביים בעקבות המחזמר המצליח ואחד הסרטים המצליחים ביותר בקולנוע הישראלי. מצד אחד, סרטי צבא וגבורה. מצד שני, זונה שהחיים דורסים אותה בעוצמה ובגסות ("מלכת הכביש", עם גילה אלמגור).

ככל שאהב את הקולנוע הישראלי, גולן תמיד הביט קדימה והרחק. הארץ היתה קטנה עליו. העברית הגבילה אותו. היו לו חלומות גדולים. הוא גייס את גיבור המלחמה האמריקאי שהיה לשחקן, אודי מרפי, לתפקיד הראשי ב"מבצע קהיר" (1966 ), שילוב של ג'יימס בונד עם פעילות ה"מוסד" נגד מדעני-טילים גרמנים שעבדו בשירות תעשיית הנשק המצרית. בפילמוגרפיה של מרפי הסרט מופיע תחת שמו בגרמנית, Einer Spielt Falsch (באנגלית: Trunk To cairo ). ל"דליה והמלחים" (1964 ), גייס שחקנית צרפתיה לא מאוד מפורסמת, ורוניק ונדל, כדי שתחשוף מעט ממחמדיה, מה שלא ניתן היה לבקש משחקניות ישראליות. כעבור שנתיים, העירום (החלקי), ב"פורטונה" כבר היה ישראלי, של אהובה גורן, אבל גולן המשיך וייבא שחקנים זרים לתפקידים הראשיים: פייר בראסר הצרפתי לתפקיד האב המרוקאי ומייק מרשל הצרפתי-אמריקאי, כמאהבה של פורטונה. בתחילת שנות ה-70 , גולן יצא לאנגליה (שם למד דרמה, לאחר מלחמת העצמאות), לביים קומדיה סקסית שתורגמה כאן "מה שטוב לאווז" (What's Good For The Goose ), בכיכובו של הקומיקאי הבריטי הפופולרי – אז – נורמן וויזדום.

בשנות ה-80 הוא ודודנו, יורם גלובוס, כבשו את הוליווד ואחריה, העולם. הם הפיקו סרטים בחברת "קנון" שלהם, רובם סרטי אקשן בתקציב נמוך יחסית, כשסילבסטר סטאלון על תקן כוכב-הבית בסרטים כ"מעבר לשיא" ו"קוברה". במקביל, ובשביל הנשמה, גולן הפיק סרטי איכות, או שאפו להיחשב לכאלה, כמו "המלך ליר" שביים ז'אן לוק גודאר. גולן גם ביים את "הקוסם מלובלין", ע"פ יצחק בשביס זינגר.

לפני כחודשיים, באחד הראיונות האחרונים שלו, אמר גולן לגלעד אמיליו שנקר שאירח אותו בתוכנית "חי בסרט" (הטלוויזיה החינוכית), "אני מתגעגע להגיד 'קאט', לומר 'אקשן'". בגיל 85 הוא עדיין חלם על הסרט הבא, למעשה שניים שעבד עליהם בתקופה האחרונה. עכשיו, מנחם גולן, זוכה פרס אופיר ופרס ישראל לקולנוע, איננו. את הסרטים שחלם לצלם, יעשו אחרים. או שלא.

קזבלן