האיש שידע לעשות הכל

רובין וויליאמס בסדרה the crazy ones

נחום מוכיח על רובין וויליאמס, השחקן שידע להצחיק ולהדמיע, לדלג בקלילות בין ז'אנרים ולתת ביטוי לנשמה הפריכה והרגישה שלו, שאולי היא שהכריעה אותו.

כמה נשמע מתאים ופוליטיקלי-קורקטי להדביק לו את התואר הקלישאי הליצן העצוב. אבל רובין וויליאמס, שהלך לעולמו בגיל 63, היה הרבה יותר מאשר ליצן והרבה פחות מאשר עצוב. הספתח של הבחור המחונן משיקאגו היה אמנם במועדוני סטנד-אפ בסן-פרנסיסקו, שם ניתנה לו במה חופשית לשחרור הטירוף-ספונטניות-כישרון שלו, אבל זה היה רק פן אחד שלו. הטלוויזיה העניקה לו אופציית ביטוי אדירה, רבת רייטינג, ב"ימים מאושרים", והסדרה כל כך הצליחה, שהוא זכה לככב בסדרת המשך-סדרת בת, איך שלא תרצו לקרוא ל"מורק ומינדי". ואפרופו טלוויזיה ויכולות קומיות, כמובן שהייתה גם את פאזת ה"סטררדיי נייט לייב" שלו.
זה היה רק עניין של זמן עד שגם הקולנוע יגלה אותו, וזה קרה במרוצת שנות ה-80, אז גילם את "פופאי", בגרסה המצולמת לגיבור הקומיקס, בבימויו של רוברט אלטמן. כן הופיע אז בסרטים "העולם על פי גארפ" ו"מוסקבה על ההדסון", שהתחילו לקבע אותו בתודעה כשחקן, קומי ודרמתי כאחד. אמנם "בוקר טוב וייטנאם" המכונן שלו, מ-1987, היה תפקיד קומי ביסודו, אבל בהמשך הוא הוכיח שאין ז'אנר שבו הוא לא יכול לבטא את עצמו. בין אם זה בפנטזיה "הרפתקאות הברון מינכאוזן" (1987) או בדרמה "ללכת שבי אחריו" (1988). וויליאמס המשיך לאתגר את עצמו ואת צופיו-מעריציו הרבים בשלל תפקידים, לא מובנים מאליהם, בסרטים "הוק", "גברת דאוטפייר", "פישר קינג", "התעוררות", "ג'ומנג'י", "כלוב הציפורים", "איש המאתיים" ועוד.
באופן די תמוה, הוא הביא הביתה רק פסלון אוסקר אחד – הרבה פחות משהיה ראוי שיקבל, לפחות לדעת כותב שורות אלה, ועוד אוסקר שחקן המשנה על "סיפורו של וויל האנטינג". עם זאת הוא היה מועמד עוד שלוש פעמים, לאוסקר השחקן הראשי, בסרטים "בוקר טוב וייטנאם", "ללכת שבי אחריו" ו"פישר קינג". אבל גם ברבים מתפקידיו האחרים באה לידי ביטוי הייחודיות האותנטית שלו, וטביעת אצבעותיו האישית כפרפורמר חד-פעמי. בין היתר ב"פאטש אדאמס", "אינסומניה" ואפילו ב"לפרק את הארי", של וודי אלן.
וויליאמס היה יוצר בעל נשמה פריכה ורגישה, וייתכן שזה מה שהכריע אותו בסופו של דבר. עם זאת הנשמה הזו היא שהניבה את פרץ הכישרון המדויק ומאולתר, הדידקטי והטבעי, שבאו לידי ביטוי על המסך פעם אחר פעם. הוא היה כמו ילד שסירב להתבגר ואת המטען הנאיבי והטהור הזה הוא הצליח לשמר באמנותו. לא פחות מ-104 קרדיטים, בטלוויזיה ובקולנוע, הוא רשם בקריירה שלו. אירוני לחשוב שהסרט האחרון שלו שהוקרן בארץ, "האיש הכי כועס בברוקלין", מבוסס על "מר באום", של אסי דיין, על אדם שמתבשר על ידי רופאו כי נותרו לו 24 שעות לחיות. ולנו לא נותר אלא להמתין לפרדה האמיתי שלו מהקהל, בעוד שלושה סרטים שהספיק להשתתף בהם.

רובין וויליאמס כפופאי המלח