החיים כישבן

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על קרום, של חנוך לוין, בבית צבי: מעדן קלאסי וחוויה תיאטרלית.

קרום הוא מעדן מבית היוצר של המחזאי חנוך לוין , ששוב מפציע בבית צבי, עליז ומטורלל, בהצגה שהיא חוויה תיאטרלית. נופת צופים של משחק מעולה, הברקות בימוי וגם ,איך לא, עיסוק אובססיבי בחלק הגוף שיושבים עליו.
לוין כתב את "קרום" בשנת 1975 . המחזה הוצג בשעתו בתיאטרון חיפה ובקאמרי ואפילו תורגם לפולנית והוצג בפולין. כעת, בבית צבי, הבמאי גור קורן הפליא לעשות עם המחזה ובזכות להקת השחקנים המצוינת, הקהל מתענג על הקלאסיקה הידועה.
קרום חוזר ארצה מאמריקה אל שכונת מגוריו, מקום עלוב ושופע דמויות הזויות. חברתו לשעבר היא טרודה, המתכוונת להינשא לתכטיך, בעל תסביך נחיתות. עם זאת, כאשר חוזר קרום, טרודה שעדיין מאוהבת בו מבקשת לחזור אליו. קרום דווקא חולם על ממון רב, נשים נאות וקריירה. בגלל הלחץ הסביבתי ובעיקר מצד אמו הוא מסכים להתחתן עם טרודה. במקביל אנו מתוודעים לתוגתי, היפוכונדר מדופלם, השורץ בביתו ועוסק בסוגיה מתי הזמן הנאות להתעמל. השכנים שלו הם דולצ'ה ופליציה, שאוהבים ללכת לאירועים וחתונות, לזלול ולשתות. אנו פוגשים גם את שקיטא השקט מתגורר בשכונה ובשלב מסוים עוזב אותה, ואת דופה, חברתה של טרודה, הרוצה להתחתן. דופה פירושה תחת בפולנית ובכלל, כל המחזה שורץ סביב ישבנים , לצורך ושלא לצורך. דופה מכירה את תוגתי והשניים מתחתנים. קרום פוגש את צוויצי ומבטל את נישואיו וטרודה נישאת לתכתיך. קרום מעמיק את ההיכרות עם צוויצי, שהיא בת לוייה של ברטולדו האיטלקי, אבל רק עד שתיסע לאמריקה. בין לבין, מתגלה גידול בראשו של תוגתי והוא מת. גם אימו של קרום הולכת לעולמה. ורק קרום נשאר ואינו עושה דבר להגשמת שאיפותיו.
נדיר אלדד, שחקן משובח, מגלם בהצלחה רבה את קרום. הוא שוחה בתפקיד ובהחלט מעורר אמפטיה . נעמה פרידמן משחקת באורח יפה מאוד את אימו של קרום, הבוחשת בחייו ומנסה להועיל לו.
דין עובדיה הוא שקיטא מעולה. נע ונד עם שקית מצרכים, אינו עושה בעצם כלום, אבל משחקו ייחודי ומשובח.
שחר פולאק מצטיין כתוגתי ההיפוכונדר. אין ספק שארגון ההיפוכונדרים יכול לבחור בו ליושב ראש, בזכות המימיקה שלו ומשחקו הנהדר, ללא דופי.
יהב קדוש שוב מפגין את יכולותיו כשחקן רב גוני ומשובח כדולצ'ה וגם מוצלח כספר בית החולים. שרון רוזנבאום כפליציה, אשתו, משחקת נפלא ומרשימה בתפקידה. נדב הנדלר מצוין כתכתיך ומשחקו משובח מאוד.
ליטל אקריש מגלמת את בצורה מושלמת את טרודה. שיר קאופמן מוצלחת במיוחד כדופה ומגלמת את התפקיד בצורה ייחודית. מיטל נוטיק, האחראית גם לתנועה בהצגה, משחקת נפלא והיא צוויצי מושלמת: מדברת איטלקית שלמעשה היא ספרדית ולמעשה האקצנט הוא רוסי הוא רומני או כל אפשרות אחרת.
ניל משען משובח מאוד כברטולדו האיטלקי. גל זמיר מתפרע ומשחק מצוין כרופא שיבויגן ועוד תפקידים. נאור מזרחי מעניק חויה קומית למגוון תפקידיו ובמיוחד הקברן, שראוי להיכנס לספר השיאים בזריזות הקבורה.
אביטל זר אביב וסיון רוזנברג המוכשרות משחקות מעין מספרות ודמויות מסגרת למחזה. בראשית ההצגה הן תולות כביסה ופוצחות בשיר בדד, ללא הרף ובזיופים נוראיים. אביטל מוצלחת גם כנערת המזל טוב.
בין לבין אוחזים הגברים באיברי הבחורות ובמיוחד בישבנים. בסצנה מסויימת כולם מפשילים מכנסיהם מול המזרק האימתני של הרופא.
סשה ליסיאנסקי עיצב תפאורה נאותה, שזורה בשקיות אשפה ובפחיות מעוכות. אורי רובינשטיין אחראי לתאורה ההולמת. נטשה מנטל עיצבה תלבושות יפות, במיוחד לצוויצי ולפליציה. יוסי אלקה אחראי לעיצוב המוזיקה הנעימה וכרמל יחיה, לעריכת הוידיאו המוקרן במהלך ההצגה.