הצדעה לכוח הנשי

(צילום: שמחה ברבירו)

חיים נוי על "מונולוגים מהוואגינה" בבית צבי: הפקה תוססת ומרגשת, ייחודית ומוצלחת במיוחד.

ההצגה הנודעת "מונולוגים מהוואגינה", בבית צבי, היא הפקה תוססת ומרגשת מאוד, בזכות העוצמה שבמחזה, הבמאית המצוינת  ליאת פישמן-לני ולהקת השחקניות המוכשרות. צפיתי בהצגה פעמים רבות, בחו"ל ובישראל, ולדעתי, ההפקה הנוכחית היא ייחודית, מקצועית ומוצלחת במיוחד.

המחזה נכתב על ידי איב אנסלר, מחזאית אמריקנית ופעילה חברתית-פמיניסטית וההצגה עלתה לראשונה בשנת 1996 באוף-אוף-ברודוויי, בבית קפה קטן. המחזה זכה להצלחה מרשימה, זכה בפרסי טוני ואובי, והוצג ברחבי העולם, בתיאטראות נודעים. שחקניות תיאטרון וקולנוע מפורסמות רבות גילמו בו מגוון תפקידים. גילה אלמגור כיכבה בהפקה שהוצגה בתיאטרון הבימה, לפני 21 שנים.

המחזה מורכב ממונולוגים המושמעים על ידי נשים, כמון, וכל מונולוג מתייחס לוואגינה מזווית מיוחדת. אנסלר כתבה את המחזה לאחר שראיינה כמאתיים נשים. כל מונולוג מתייחס לוואגינה מנקודת מבט של יחסי מין, אונס, לידה ואורגזמה. המונולוגים מוכיחים כי איבר המין הנשי יכול לשמש כמוקד של גאווה נשית, כוח ויכולות השפעה. הם מפארים את קיומו של המין הנשי ומעוררים כבוד כלפי הנשים. מידי שנה היו ההפקות בעולם מוסיפות מונולוג  מיוחד שנגע באירוע שנתי או התמודדות נשית שהתרחשה באותה עת. גם ההפקה בבית צבי הוסיפה מונולוג שמושמע  על ידי בחורות צעירות ישראליות וההתמודדות שלהן עם הטרדות מיניות והחשש ממפגשים שכאלה עם גברים.

ההצגה, בבימויה המעולה של ליאת פישמן-לני, היא מפגן של הצדעה לכוח הנשי, מאיר נושאים שהם בבחינת טאבו וחושף אותם להארה ולחוויה תיאטרלית.

כאן המקום לציין כי מדובר בהצגה שאינה קלה לעיכול ואולי לא מתאימה לכל אחד. השימוש באיבר הנשי הכמוס והמסתורי וחשיפתו כבעל עוצמה במצבים שונים וייחודיים, מרגש, מבדח ונוקב.

עלמה שילון הנהדרת מרשימה במגוון הדמויות ובעיקר כקשישה שלא ביקרה "שם" כבר זמן רב. הקטינה שנאנסת על ידי אישה בוגרת היא נעם גז, פצצת אנרגיה מרגשת המגישה משחק נפלא, והיא מפליאה גם בדמות בוב, מתפלשת על הרצפה ונוגסת בתאווה בתפוח אדום. חוויה של משחק מרגש ועוצמתי.

רוני טל נפלאה בדמות האישה השברירית אך החזקה, במשחק מרשים, נוקב ומרטיט נימים. ענבר כפיר מעולה בדמות הבוגרת המפתה או אלופת הגניחות, וראויה למחיאות כפיים. עמית חן התוססת מוצלחת במיוחד בתפקיד הברמנית ואין ספק שיש לה פוטנציאל מרשים.

המונולוגים, התנועה והמוזיקה משלהבים את הקהל. פרס מיוחד מגיע לאחת הצופות בשורה השנייה שפרצי הצחוק המדבקים שלה ראויים לפס קול מיוחד, והם ליוו אותנו לאורך כל ההצגה, חרף המסכה. היא הפכה כאילו במפגיע לאחת מכוכבות המופע.

התרגום הוותיק של שלומי מושקוביץ הוא קולח וראוי. זהר אלמליח אחראי לעיצוב התפאורה הנהדרת שמתרכזת בבר משקאות, והתלבושות הנפלאות. אורי מורג עיצב תאורה ראויה. ניר שלו לוגסי אחראי למוזיקה המקורית והנפלאה. תומר יפרח עיצב את התנועה המקסימה.

אין ספק כי מדובר בביצוע מוצלח במיוחד של ההפקה וחשיפה מכובדת לשחקניות שעוד נראה על הבמות.