הקאמרי מציג: שירה בציבור

(צילום: עומר הדר)

חיים נוי נהנה מערב שירי סשה ארגוב שבו הקהל והזמרים יושבים יחד, ושרים משיריו היפים והבלתי נשכחים של אחד מגדולי המלחינים בישראל.

תצורה כזו של מופע מוזיקלי טרם ראינו. הקהל יושב במעגל בכמה שורות באולם הקטן בתיאטרון הקאמרי, וביחד עימו מסבים  11 שחקנים-זמרים. הפסנתרן מתחיל והזמרים פותחים בשירה הרמונית ומספרים את השירים של סשה ארגוב. העיבודים הם לעיתים סוערים ולפעמים סולידיים ושלווים. מדי פעם קם אחד הזמרים או הזמרות ומשמיע את השיר שלו או שלה והלהקה מצטרפת. החלל נבלע בתוך סאונד מקהלה מהפנט. השירים נמשכים והקהל מצטרף בזמזום או בשירה והכל מתערבב בתמהיל מוזיקה מוכרת, הלחנים של סשה ארגוב.

ארגוב היה חתן פרס ישראל בזמר עברי ונחשב לאחד מגדולי המלחינים בתחום הזה. הוא מת בגיל 80 , בשנת 1995. ארגוב עבד תחילה לפרנסתו כקופאי בבנק ואחר כך בחנות לספרים רוסיים. הוא הלחין לזמרים רבים מאות שירים שהפכו לנכס צאן ברזל בזמר העברי, הצגות, שירים ללהקות צבאיות ומחזות זמר.

גון הלוי הוא יוצר המופע, הבמאי, המנהל המוזיקלי ונגן הפסנתר ולצדו להקת השחקנים-זמרים המוכשרת. התוצאה היא ערב מוזיקלי נעים ויוצא דופן, כאשר הזמרים מתחלפים ויושבים כל העת לצד הצופים. במהלך הערב חולפים ביעף שירים ענוגים ובהם אליפלט, כשאת אומרת לא, ככה סתם, אהובתי לבנת צוואר, חורשת האקליפטוס, פתח לנו שער, זמר אהבה לים ועוד רבים ויפים ונעימים למשמע.

הלהקה מורכבת מבוגרי בית צבי ברובם, בוגרי אקדמיה למוזיקה, שחקנים בתיאטראות רפרטואריים, חלקם בתפקידים מרכזיים. חלקם במפגש חדש ונרגש עם אולם התיאטרון וקהל ביקורתי.

ראוי לציין את הזמר והשחקן זהר בדש (תפקיד ראשי ב"עלובי החיים" בהבימה יחד עם אמיר דדון), בעל קול מרשים ועצמתי ויכולות ווקאליות נהדרות.

לגל חזאז (תפקיד מרכזי ב"לעבור את הקיר" בבית ליסין), יש קול אלט-לירי  מלטף, הביצועים שלה דרמטיים ומוצלחים מאוד ויש לה גם יכולת משחק נאה. שרון בן דרור מצוידת בקול ענוג וביכולת משחק ושירה נפלאים. הגר פז (המחזמר "תרגיע "בבית צבי), מעולה בביצוע השירים ויש לה הופעה יפה מאוד על הבמה. קארין שניידר נפלאה בשירה ובהעמדה של השירים. לגבריאלה שטרנפלד יש גון קולי משובח וביצועים ענוגים. אליה וקס עם קול נעים ויפה. עדן גולדמן בעל נוכחות במה מוצלחת ויכולת ביצוע משובחת. גם גל זק, אסף לוי ועומרי רוקסה, מרגשים בביצוע השירים.

אין ספק כי מדובר בתיאטרון מוזיקלי מוצלח ובעל פוטנציאל. אמנם באופן אישי לא כל כך התחברתי לביצועים ועיבודים הקוטעים שירים, או המשנים את הקצב והמוזיקה המקורית, אך עם זאת גון הלוי מתגלה כאשף מוזיקלי, נגן וירטואוז, המצליח לכנס בהצלחה את הלחנים הנודעים למסגרת שמעניקה לקהל חוויה תיאטרלית ומוזיקלית יפה ומרגשת.