התקליטייה: ימי התמוז
ינו 19
מדור התקליטייה עוסק בתקליטי ויניל ישנים שיצאו על דיסקים, זמינים ביוטיוב וניתנים לדגימה דיגיטלית.
ינאי שיף חוזר לאלבום האחד והיחיד של הסופגרופ הישראלית הגדולה בשנות ה-70 , ולחיבור בין שני מוזיקאים מקוריים ואינדיבידואלים ענקיים, שלום חנוך ואריאל זילבר.
בשנת 1974 חזר שלום חנוך מאנגליה לאחר שניסה את מזלו "מעבר לים" שלום הוציא שם אלבום אחד באנגלית שלא ממש הצליח .
שנה קודם לכן חזר אריאל זילבר לישראל, לאחר שגם הוא, כשלום, ניסה לעשות קריירה באנגליה וצרפת , ואף הוציא בצרפת תקליט אחד שלא הצליח, אבל לפחות שיר אחד, movie instead הפרוע והרוקיסטי יחסית לתקופה, היה להיט שצעד גם במצעד הפזמונים הלועזי.
בין שלום חנוך ואריאל זילבר נוצר קשר טוב. היה ביניהם מכנה משותף: שניהם עברו חוויות מעצבות, שניהם ניסו את כוחם מחוץ לזירת המוזיקה בישראל. שניהם רצו מאוד להצליח. לשניהם לא היה מה להפסיד. שני היוצרים המוכשרים, המוזיקאים המקוריים, החליטו לשלב כוחות. התוצאה היתה, להקת תמוז. בסוף ההרפתקה הזאת התברר ששני האינדיבידואלים הענקיים האלה משכו לשני כיוונים שונים. שלום חזר לקריירה סולנית. אריאל השיק למעשה את הקריירה הסולנית שלו אחרי תמוז, עם רוצי שמוליק, שיר שחברי הלהקה האחרים (שלום, מאיר ישראל, איתן גדרון ויהודה עדר), סירבו לקבל לרפרטואר בטענה שהוא קליל מדי ולא מתאים לרוח הרוקיסטית שלה. התגובה הצוננת הזאת, נוסף להפסדים הכספיים (ציוד הסאונד הובא מחו"ל ולמרות שההופעות הצליחו והרדיו פרגן, ההכנסות לא עמדו בציפיות), תסכלו את זילבר שגם כך הרגיש בהרכב כנטע זר והוא הגיב בקיצוניות: לעתים קם מהפסנתר באמצע השיר ועזב את הבמה ולעתים ניגן כשראשו מכוסה בשקית נייר. עד שעזב.
כידוע, תמוז השאירה אחריה אלבום אחד בלבד, סוף עונת התפוזים. את שיר הנושא כתבו מאיר אריאל ואריאל זילבר, שהחליט לוותר עליו לטובת שלום משום שלא אהב את העיבוד החדש. האלבום, שבין שיריו עיבודים חדשים לשירים של שלום (מה שיותר עמוק יותר כחול, לא יודע איך לומר לך), אינו מתוחכם במיוחד. אין בו את הטקסטים השנונים של "החלונות הגבוהים" אבל גדולתו היא ברוק הפשוט, האמיתי והטוב, בטוח בעצמו. רוק שאינו מתאים את עצמו לטעם הקהל, אינו מתחכם ולא מנסה להצחיק או להתחנף לקהל.
כאמור, תמוז התפרקה אחרי אלבום אחד. ב-1983 התאחדה הלהקה לשלוש הופעות מופלאות. בהמשך, חזרה והשתתפה, חד-פעמית, במופעי-מחווה למאיר אריאל ולבית הספר למוזיקה רימון.
ואין לשכוח: בנוסף לאחד מאלבומי הרוק הישראלי הטובים בשנות ה-70 , ובכלל, שהשאיר אחריו להיטים כהולך בטל וככה את רצית אותי, חשפה תמוז לקהל כישרון צעיר בשם רמי פורטיס, חשמלאי הלהקה , שבהפסקה קיבל את ההזדמנות לבצע להנאת הקהל את "אינקובטור" . כל השאר, היסטוריה.