זורם: זקנים חסרי מנוח

(צילום מסך: אן.פי.אר)

ווילי נלסון ומרל הגארד שרים we'll keep rocking ’till we're gone וזו אינה קלישאה, אלא הצהרת כוונות. הרי מדובר בשני קשישי הקאנטרי הידועים והמצליחים ביותר, קולגות וחברים טובים וגם שותפים: ג'נגו וג'ימי     http://www.npr.org/2015/05/24/408540802/first-listen-willie-nelson-merle-haggard-django-and-jimmie הוא האלבום השישי שלהם (השם הם מחווה לשני מוזיקאים מהעבר: הגיטריסט ג'נגו ריינהרדט והזמר ג'ימי רודג'רס). הם רוכבים ושרים, כמו בשיר העברי ההוא משנות החמישים, כבר עשרות שנים. הגארד הוא נער בן 78 ונלסון, צעיר בן 82 .

השיר ממנו צוטט המשפט בפסקה הראשונה הוא live this long , שיש בו מלנכוליה רכה המתלווה לחשבון-נפש ותחושה של סיכום, או לפחות תחילתו של סיכום לקריירה, אולי גם חיים. כך גם בשיר המחווה missing ol' Johnny cash , השמח אמנם, אבל בכל זאת הספד לחבר הטוב, ג'וני קש. גם ההחלטה להקליט מחדש שני שירים ידועים שלהם, swinging doors שהגארד הקליט לראשונה בשנות ה-60 ו-family bible , שנלסון כתב בשנות החמישים אך הקליט לראשונה רק בשנת 1971 – נראית כמתנת פרידה שהשניים מעניקים למעריצים שמלווים אותם עשרות שנים. עוד ביצוע מחודש, קאנטרי-טקס-מקס קצבי, לבוב דילן ו-don’t think twice it's allright .

לא רק מלנכוליה, גם שובבות: it's all gone to pot מתייחס לחיבתו הידועה של נלסון למריחואנה, שמן הסתם עלתה לו לא מעט כסף (הגארד נוטה לטיפה המרה, כמו שאומרים). Alice in hulaland , קאנטרי אולד סקול עם סלייד גיטאר וכל מה שמצפים לו בז'אנר הזה, הוא שיר על גרופי, שיותר משהיא אוהבת את השירים, אוהבת את חברי הלהקה.
ווילי נלסון ומרל הגארד מוכיחים, שוב, שלגיל ולניסיון ולחוכמת חיים יש יתרונות, ומה שהם הספיקו לשכוח, צעירי-קאנטרי בשנות ה-40 וה-50 עוד לא למדו ולא עשו. זה אולי האלבום המשותף האחרון שלהם. לא כדאי להחמיץ אותו.