חברות שענת אהבה במיוחד

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "חברות הכי טובות" של המחזאית המנוחה ענת גוב, בבית צבי: הפקה קטנה ומוצלחת המעניקה לצופים חוויה תיאטרלית מענגת.

"חברות הכי טובות", של המחזאית המנוחה ענת גוב, הוא מרגש, מבדח ומעניק לצופים בבית צבי חוויה תיאטרלית מענגת. זוהי הפקה קטנה ומוצלחת  שבה מגלמות 6 שחקניות מוכשרות את מהלך חייהן, כאשר ההצגה במקביל מוצגת בשני מישורים, ההווה והעבר של דמויות המחזה.

הנהלת בית צבי מעלה את ההצגה גם בהפקה מיוחדת לעיוורים וכבדי ראייה. הם נעזרים באוזניות ומאזינים להסברים על הנעשה על הבמה. לפני ההצגה הוזמנו העיוורים וכבדי הראייה לסיור היכרות על הבמה, בהדרכתה של שובל בכר, רכזת ההרשמה ומנהלת המחלקה החינוכית וקשרי קהילה, לשיחה על המחזה ולמפגש עם השחקניות, כדי שיזהו את קולן במהלך ההצגה.

המחזה של גוב הועלה לראשונה בקאמרי ב-1999 ,לאחר מכן בתיאטרון הספרייה ברמת גן ולפני חמש שנים בבית ליסין, בשיתוף הקאמרי.

מדובר בשלוש חברות נפש וסיפור חייהן המשתרע על פני 30 שנה, מחוויות בית הספר והנעורים ועד היותן נשים בשלות ומנוסות. שלוש הנשים שהיו החברות הטובות ביותר או בלשון המחזה "חברות הכי טובות", נועדות שוב כעבור שנים, לאחר שכל אחת מהן הלכה לדרכה ולקריירה או לחוסר הקריירה שלה. כאשר הן נפגשות שוב, נחשף הקשר הייחודי שלהן ומתגלים כל אותם סיפורים קטנים שהיוו כל העת את מרקם היחסים המיוחד שלהן, לטוב ולרע. עילת הפגישה המחודשת היא גילוי שחפצה לספר אחת החברות, ומהותו המפתיע. עד לחשיפת הסוד, הן שבות ונזכרות בכל האירועים שעיצבו את חייהן, כשהעלילה מוצגת בשילוב של עבר והווה. גולת הכותרת של ההצגה נעוצה בסוד של ללי וחשיפתו מרגשת מאוד.

שלוש שחקניות מגלמות את החברות בנעוריהן ושלוש אחרות – בבגרותן. על הבמה הן מציגות את הסיפורים הקטנים, המרגשים, החוויות המשותפות מן העבר ומן ההווה, הכול בתמהיל אחד זורם, שנון ומעניין.

גל יזדי, תוססת, שנונה ומוצלחת,  מגלמת את סופי הבוגרת. סתיו בן יוסף מעולה כסופי הצעירה והיא מרשימה במיוחד בסצנת ההיריון ובדיאלוגים השנונים .הגר אנגל מגלמת בטוב טעם את ללי הבוגרת. נופר אליהו המצוינת מגלמת את ללי הצעירה במשחק נפלא ומלא חן.

מיכל לוינטון היא תרצה הבוגרת, החברה המוצלחת והעשירה מבין השלוש. כביכול. הסצנה שלה, בה היא מתוודה כי מזלה צלל, טובה מאוד. אלי אלבז המוכשרת היא תרצה הצעירה.

ההצגה שזורה בהברקות לשון וגם בטקסטים שיגרמו למספר צופים לסומק עז בלחיים. סצנת החליל למשל, שהיא אמנם נועזת וישירה אך גורפת פרצי צחוק, גם ואולי במיוחד בקרב כמה גמלאיות שישבו לצידי.

גמא פריד, הבמאי ועורך המוזיקה, יצר הצגה תוססת ומענגת שמעניקה לצופים קורת רוח רבה.

עיצוב התלבושות של זוהר אלמליח הוא מעולה. החברות הבוגרות לבושות בשחור ואילו הצעירות מרצדות על הבמה בבגדים צבעוניים ומלאי חן. שמעון קסטיאל עיצב תפאורה יפה ופונקציונאלית, רובה ככולה סביב שולחן וכיסאות ומספר אלמנטים מתחלפים. רותם אלרואי עיצבה תאורה ראויה.