חם על הירח

(צילום: יח"צ)

גיא טנא על עולה ירח של יהודה עדר: אמנם לא בשורה חדשה, אבל באלבומו השני, עדר מצליח להתבטא במנעד רחב של תתי-סגנונות של רוק, ועושה זאת היטב.

האלבום השני של יהודה עדר , עולה ירח, היוצא כמעט עשור לאחר אלבום הבכורה (מר גרוסבארד), אינו מזעזע את אמות הסיפים או מביא בשורה חדשה למוזיקה הישראלית בכלל, ולרוק הישראלי המתנגן בציון בפרט. לאחר הצהרת פתיחה זו, יש לומר כי אחד הגיטריסטים הדגולים בתולדות הז'אנר ומי שהיה חבר בהרכבים אגדתיים כגון תמוז, דודה וקאריזמא, של מאיר אריאל,  אינו נמצא כלל וכלל בעמדה של יוצר שרוצה להרשים את הקהל, ולחדש.

יהודה עדר, האיש שהוא (ביה"ס למוזיקה) רימון ו"רימון" זה הוא, משתף פעולה באלבום עם שותפו ליצירה הרי ליפשיץ, המפיק השותף אייל ליאון קצב ועם שורה של נגנים ובהם איתן גדרון, חברו ללהקת תמוז.

בשיר הפתיחה, מתחת לסדין, יחד עם הזמרת גל דה פז בהופעת אורח מרשימה, קבוצת היצירה והלהקה, שני גופים משולבים אך שונים בעיני עדר, מגיעים לרוקנרול בסיסי, מחוספס, בעל צליל אמריקאי מובהק או לחילופין המזכיר את הצליל של "רומן אמיתי" של שלום חנוך, ומספר על תשוקה וזוגיות בדרך ישירה ובלתי מתחכמת בעליל. אהבתי.

באלבום ניתן לראות את הרבגוניות של עדר כשותף ליצירה וללהקות שונות. בעולה ירח הוא נשמע יותר חייכני, יותר מפויס, יותר פופי אפילו. כפי שידע עדר לבוא לידי ביטוי לצד אמנים דומיננטיים בהרכבים בהם ניגן, כך הוא מצליח להתבטא במנעד רחב של תתי-סגנונות של רוק, ועושה זאת היטב.

הגיטרה מונחת בעדינות בצד כאשר עדר משתף פעולה עם מרינה מכסימיליאן בעיבוד מקורי שלו לשדות גולדברג של מאיר אריאל. הווקאליות המופלאה של מכסימיליאן יורדת בתחילה למטה, לגאיות נמוכים ומפתיעים, ומשתלבת עם השירה הרכה והמחוספסת גם יחד של עדר. להעניק פרשנות חדשה ומרעננת לקלאסיקה מעין זאת אינו דבר של מה בכך, והשניים הללו בהחלט צולחים את המכשולים של קלישאתיות ורדידות בהצלחה ובכישרון רב.

אהבתי את חוסר צדק חברתי, בעיקר את הטקסט שמעביר את התחושה של בעיות קשב וריכוז שחורגות מהפרט אל הכלל, החל מחוסר הנימוס דרך הרמזור ועד פיחות בערך האדם. אולי הרצון להעביר את הטקסט חד וברור הפך את השיר לכזה המסתפק בלחן פשוט ועיבוד רוקנרולי מהיר. לי בכל מקרה זה הספיק.

It Takes A Lot To Laugh, It Takes A Train של בוב דילן מהאלבום Highway 61 Revisited , עובר ע"י יהודה ואלון עדר עיבוד מילולי ל"רכבת". זהו מעין שיר מסע בלוזי, שלמרות שהוא עוסק בתשישות, שיממון, ואפילו בדיכאון ובכי, שומר על תחושת הגילוי המתמדת של הבלוז ושירי המסע שבו. אהבתי.

איתן גדרון מקבל קרדיט על "עיבוד גאוני" של השיר החותם את האלבום, במצפה רמון. גדרון מנגן על כל הכלים: גיטרות, קלידים, תופים, אקורדיון וכמובן, בס. יחד עם ההופעה היחידה של אלון עדר, הבן של, ומוזיקאי מחונן לכשעצמו, נוצר כאן אכן, אירוע מוזיקלי מיוחד שמשמר רגע אמיתי, או מייחל לרגע שכזה, והכל בתוך מסגרת צלילית מיוחדת במינה, עוצמתית ורכה גם יחד, כמו יהודה עדר בעצמו.