חריגים שמחים בחלקם

הבחורים בדלת ממול (צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על הבחורים בדלת שממול, העוסק באנשים עם פיגור שכלי ומחלות נפש, המתגוררים יחד.

הבחורים בדלת ממול, בתיאטרון בית צבי ברמת גן, הוא מחזה מרגש, נוקב, מצחיק, אבל גם מצמרר, על עולמם של אנשים מאותגרים-שכלית, בהוסטל, באחת הערים בארה"ב. תום גריפין כתב את המחזה ב-1988 ומאז הוצג בהצלחה ברחבי העולם, כולל ישראל. משרד הרווחה האמריקאי העניק לגריפין ולמחזהו אות הוקרה על התרומה להסברת צרכיה של אוכלוסייה מיוחדת זו, בדרך אוהדת ומכבדת. גם ההפקה החדשה מעניקה חוויה תיאטרלית מרגשת, שגורמת לצחוק משחרר ומעוררת מחשבה, תוך הצצה לעולמם של אנשים שהחיים התאכזרו אליהם ועם זאת הם שמחים בחלקם.
העלילה עוסקת בארבעה בחורים חריגים, המתגוררים יחד, תחת השגחתו של המדריך ג'ק, ומציגה אפיזודות מחייהם, במהלך חודשיים מאז שהודיע להם ג'ק שהוא פורש מעבודתו, ועד לעזיבתו, לעבודה בתחום אחר. נורמן ולוסיין הם מפגרים ברמת תפקוד בינונית. ארנולד הוא גבולי עם נטייה קשה לדפרסיה וברי מוגדר כסכיזופרן עם היסטוריה של אשפוזים חוזרים ונשנים. הוא סבור כי הוא שחקן גולף מדופלם ומנסה להעניק שיעורים במשחק לשכנים ואנשים מזדמנים.
גיל כהן מגלם את ג'ק, המצליח לבנות קשר של אמון בינו לבין הבחורים. משחקו מעולה, אמין ומכובד. שחר פולאק, בתפקיד ארנולד שמעבידיו מנצלים אותו, מעניק לצופים חוויה של משחק משובח. נאור מזרחי הוא נורמן, זולל הסופגניות , המתהדר בצרור גדול של מפתחות המחוברים לחגורתו. מדובר בשחקן טוב מאוד שמשחקו הוא כליל השלמות, מרגש, מצחיק ואפילו כואב. לוסיין מגולם בהצלחה ובמופע מושלם של אבירם אביטן שמגיש משחק קסום, מרגש, מבדח ואמין באומללות האמיתית שלו. שחקן בעל יכולת מימיקה נהדרת. יהושע אינדורסקי מגלם את ברי בהצלחה רבה. משחקו מקצועי, קולח ואמין ביותר. הקטע בו ברי נועד עם אביו (גל זמיר), הוא מרגש מאוד. מתברר כי היה נתון בעבר להתעללות מצד אביו והביקור גורם לו לנסיגה בתפקודו ולאשפוז נוסף. זמיר עצמו משחק באורח מוקפד ומוצלח, ראוי ויפה. קסניה מרקוזה מגלמת את שילה, רפת שכל אחרת שמתיידדת עם נורמן ומשחקה הוא חוויה לעיניים, במיוחד בסצנת הריקוד הנפלאה. שני גרובר מגלמת בהצלחה את השכנה, בסצנה מבדחת ביותר. דין עובדיה מגלם באורח יפה מאוד שלושה תפקידים נוספים.
הבמאי גילי אמיתי הצליח ללהטט עם השחקנים הצעירים בהצגה מוצלחת מאוד , טרגית וקומית כאחד, גורפת רעמי צחוק, אך מעניקה יחס של כבוד וסובלנות לחריג. התרגום של גדי ענבר קולח ועכשווי. רוני וילוז'ני אחראי לתפאורה היפה והתלבושות המוצלחות. דולב ציגל עיצב את התאורה הראויה. אפי שושני אחראי למוזיקה המקורית הנעימה.