כאן גרה אליס, בכיף

(צילום מסך: בנדקמפ)

גיא טנא על הגרסה המוזיקלית של crunch 22 לאליס בארץ הפלאות: מסע מאתגר ומרתק.

 
לפני שנים רבות נסחפתי בקסם של אליס בארץ הפלאות והרגשתי כמי שכפאו שד לתת פרשנות מוסיקלית לקלאסיקה הסוריאליסטית של לואיס קרול (צ'רלס דודג'סון). ניגשתי לתקליטיית הקיבוץ והרכבתי לעצמי ולחבריי יצירה בה הכובען המטורף זכה לפרשנות של פט מת'יני, הארנב הלבן לזו של גרוניך, וכך הלאה.
ההרכב האקספרימנטלי Crunch 22 (עם תומר ברוך על המיקס,המקלדת והאלקטרוניקה, ארז טודרס בעמדת התקלוט והמתופף דן מאיו), לוקח את המקור של התימהוני האנגלי דודג'סון ויוצר בהשראתו, תוך כדי שימוש בהקלטה נדירה של הסיפור.
האלבום מתחיל, כצפוי, עם Down the Rabbit Hole, ונפתח במלה Suddenly, לפתע, כך שהמאזין יוכל להזדהות עם הבלבול וההפתעה של אליס הנופלת דרך החור שבעץ, מטה מטה, ממחוזות ההגיון של המבוגרים עד לארץ הפלאות שלה. Crunch 22 אינם מעוניינים לסחוף ולמסטל אותנו עם הפנטזיה כפי שהם רואים אותה. הם דורשים מאיתנו שותפות מלאה וכוונה להיטמע בעומק היצירה והפרשנות שלהם לקרול, באמצעות הסאונד הפריך שאפשר לנעוץ בו שיניים מטפוריות ולחוש את הבלבול והאבסורד דרך התיפוף האינטליגנטי כתמיד של מאיו והיצירתיות של ההרכב כולו.
אליס חשה קצת מוקנטת מזה שהזחל מעיר הערות קצרות כל כך, והיא התעשתה ואמרה… 'אני חושבת שקודם עליך לומר לי מי אתה.'למה?' שאל הזחל.
בקטע Advice from a Caterpillar בוחר ההרכב לפרש את השיחה חסרת התכלית בין הזחל לבין אליס במוטיבים מזרחיים ,הרריים, אולי בהשראת הנרגילה המפוארת של החרק המתנשא. כאן ובקטעים נוספים, נדמה שהם רואים את האגדה כמעשייה קרקסית, ליצנית, ויש בראייה זו משהו רענן: הנטייה האינסטינקטיבית של רבים מהיוצרים שעסקו בפרשנות לספר הייתה לכיוון הפרוג-רוק, אלקטרוניקה, אולי פולק. האוואנגרד שמציע ההרכב הישראלי בהחלט תקף ומעניין.
אליס: הצד האחד של מה? הצד השני של מה? הזחל: ש…ל הפיט-ריה. החלה עליסה נוגסת משני צידי הפטרייה.
בקטע The Mushroom, עם זאת, נדמה שהאלקטרוניקה של ברוך מתעדנת, התיפוף של מאיו נרגע ומתיישר וטודרס נרתם לסייע ביצירת מעטפת מרחפת, כראוי לפטריית ההזיה המפורסמת ביותר בהיסטוריה המערבית. מבחינתי, זהו פסק זמן קטן וצנוע בין הקטעים המרתקים שניתן למצוא כאן באלבום.
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." – אמר החתול
"לא אכפת לי כל כך לאן. – " אמרה אליס
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול."

An Encounter with the Cheshire Cat משלב בתוכו אלמנטים של ג'אז, פאנקי, סול ופרוג-רוק. נדמה שהמוזיקאים מתעניינים ביותר בפן השיגעוני, המאני-דפרסיבי של "אליס", ומשקפים את השריטות בתודעתה עם סאונד מאתגר בהובלתו של טודרס, ושוב, תיפוף מלא השראה של מאיו.
"לו הכרת את הזמן כמוני," אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו. הוא לא אחד שמתבזבז!".
הסאונד הזה ממשיך גם ב-The Mad Tea Party, כשאליס עוברת למסיבה בה דבר לא מתנהל לפי ניסיונה הרב במסיבות תה. כל היוצרות מתערבבות זו בזו כאשר שירת אופרה מתחלפת בתיפוף גרוב א-סימטרי והכובען ואליס מתווכחים באשר למהותו של הזמן, מהדהדים וחוזרים על עצמם במעין מבוך מראות של הגיון וצליל.
London is the capital of Paris, Paris is the capital of Rome

ב-Alice's Confusion, חזרה לפרוג רגוע, נינוח, נסחף על גבי הבלבול והתהייה, מעניק עוד אתנחתא למאזין שמנהל מערכה של ממש ,יחד עם ההרכב, כדי להגיע לפענוח אחר של אליס והרפתקאותיה.
Off with his head
בקטע The Queen's Croquet-Ground, שבו מתוארת למעשה הפגישה הראשונה והמופרכת עם מלכת הלבבות האדומה, משחזרים ברוך, טודרס ומאיו את הטירוף הקרקסי שאהוב עליהם כל כך. הפעם, בשילוב קצב וזרימה תקשורתיים מאד, כך שאפשר אשכרה לרקוד ולנוע לצלילי המוסיקה.
אהוב עלי מאד The Lobster Quadrille, בו היצירתיות של חברי ההרכב ממזגת את הפן הקרקסי עם הפן המתון והאוורירי יותר. השימוש בדגימות טקסט כמצע קצבי, מהווה יתרון גדול למיזוג הסיפורי-מוסיקלי שהחברים רוצים לפרוש בפנינו. טודרס עושה זאת כאן בהצלחה גדולה בלי הרבה בלגן מיותר.
מלכת הלבבות, טיגנה לביבות לארוחת הצהריים…בא הגנב… את הלביבות סחב… התחמק וברח בינתיים. -"הביאו את הגנב לכאן ונשמע מה יש לו לומר." "לאא…" אמרה המלכה "קודם כרתו את ראשו ואח"כ נשמע מה יש לו לומר
הקטע האחרון באלבום, Who stole the Tarts, מאפשר, בסופו של דבר, תחושה מסוימת של קתרזיס: הטרומבון האורח של ניקולאי קינדה בלוויית צליל פעמונים אולדפילדי משהו, משחרר את המאזין לדרכו לאחר מסע מאתגר ולפחות מבחינתי, מרתק.

https://www.youtube.com/watch?v=xWQmCbejJBg