כבוד ללורד
אוג 25
נחום מוכיח על לורד ריצ'רד אטנבורו שהלך לעולמו בגיל 90 והותיר אחריו מורשת מכובדת, כבמאי וכשחקן.
נדמה לי שמכל הפעילויות העשירות והקרדיטים המרובים, ייזכר ריצ'רד אטנבורו בתודעה הציבורית יותר מכל – סרטו "גנדי" (1982), שזיכה אותו באוסקר הבימוי. וגם הזניק לתהילה את כוכבו, בן קינגסלי, שגילם את המנהיג ההודי הדגול. הרזומה שלו כבמאי כלל רק עוד כמה עבודות, בהן "הזעקה לחופש", "שורת המקהלה", "גשר אחד רחוק מדי", "אהבה במלחמה" ו"צ'פלין". בסך הכל 12 סרטים.
אבל האיש, שהלך לעולמו בגיל 90, הגדיל הרבה יותר לעשות כשחקן, פאזת קריירה בה רשם לא פחות מ-78 קרדיטים, בקולנוע ובטלוויזיה. הידועים שבהם: "ברייטון רוק", "אליזבת", "המלט", "העולם האבוד", "פארק היורה", "דנקירק", "ים וחול", "טיסת הפניקס", "רוזבאד" ועוד רבים.
גם כשהתערה לחלוטין בהוליווד ושיחק שם בסרטים רבים, אי אפשר היה להתחמק מהאופי הבריטי הטבוע חזק בלורד אטנבורו. הוא יליד קיימברידג', אחיו הצעיר הינו גדול השדרנים, אולי, בטלוויזיה הבריטית, דייוויד אטנבורו, שרכש את פרסומו כחוקר טבע וכאחד מיוצרי סרטי הטבע הראשונים. ריצ'רד החל את קריירת המשחק שלו כבר בשנות ה-40, החל להפיק בשנות ה-50, והחל מסוף שנות ה-60 החל גם לביים.
את השכלתו בתחום אמנויות הבמה הוא רכש באקדמיה לאמנות ולדרמה בלונדון, וכבר בגיל 19 זכה להופיע בסרט של דייוויד לין, על פי מחזהו של נואל קווארד, "In Which We Serve". בשנת 1969 הוא החל לשלוח ידו גם בבימוי סרטים, בכישרון רב צריך לומר, אם כי לא הפסיק לשחק ולהטביע חותם אישי מובהק על הקולנוע בתחום זה.
ולמרות זאת הוא היה כמעט אובססיבי להביא לעולם כבמאי, בסרט רחב יריעה, את סיפורו הייחודי של מהטאמה גנדי, ופרויקט מפעל החיים הזה שלו ארך כ-10 שנה, עלה לו בכל חסכונותיו ובאנרגיות פיזיות שהביאו אותו עד לכדי תשישות. אבל ההצלחה הבינלאומית הגדולה ושמונת האוסקרים שהסרט זכה לחבוק, כולל כאמור אחד אישי לאנטבורו, בזכות הבימוי, הוכיחו לו שגם חלומות עשויים לפעמים להתגשם ולהצליח בגדול.
ואפרופו המאבק האנטי-אלים שניהל גנדי לשם השגת עצמאות להודו מידי בריטניה, אמר אטנבורו: "אני שונא ומתעב את הפורנוגרפיה של האלימות, ואני לא חושב שאנחנו יכולים לסלוח לעצמנו על המצב הזה. אני מאמין שבמידה מסוימת תעשיית הקולנוע והסרטים מעודדים את התופעה".
הבריחה הגדולה
ה-BBC על ריצ'רד אטנבורו