כותבים

אהרון מורג, יליד רחובות, תושב תל אביב. נשוי לאמירה מורג ואב ליותם. התחיל לכתוב, כנער, בשבועון "הארץ שלנו", בתחילה כע"ק (עיתונאי קטן), ולאחר מכן כותב מדורי הפופ והטלוויזיה. כתב ב"הארץ" על מוזיקה ולאחר מכן, במשך שנים רבות, בעיתון "על המשמר" (תחת שם-העט עופר ניר). במקביל לעל המשמר, היה כתב ועורך המוזיקה ב"להיטון", בין השנים 1981-86 . ב-1986 הצטרף ל"לאשה", ככתב המוזיקה ולאחר מכן, גם טלוויזיה. במקביל, היה עם צוות מייסדי "ראש1 " ו"פנאי פלוס" וכתב בהם שנים רבות, מדורים וכתבות, בנושאי מוזיקה, טלוויזיה, היאבקות-בידורית (WWF ), ועוד. כתב בידיעות אחרונות. היה מראשוני הכותבים במוסף הנוער של ידיעות אחרונות, "פיוז", על מוזיקה ומדורים קבועים של טריוויה וידע כללי. יזם והקים את "להיטון.קום".

חיים נוי, יליד תל אביב. היה בעבר איש גלי צה"ל. כיהן כעורך הראשי של סוכנות הידיעות עתי"ם ולאחר מכן עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA. מותיקי העיתונאים בארץ, חבר אגודת העיתונאים, חבר בועדת העורכים הראשיים, חבר בתי הדין של מועצת העיתונות. חבר תא מבקרי התיאטרון של אגודת העיתונאים. מבקר מופעי תרבות , תיאטרון ומוזיקה. מומחה בינ"ל למחזות זמר. תושב רמת גן, נשוי ואב לבן ולשתי בנות. חיים נוי כותב בלהיטון.קום על תיאטרון.

נחום מוכיח, בוגר לימודי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב. עבד כצלם בטלוויזיה החינוכית, אולפני הרצלייה ועוד. עובד בתחום העיתונות והתקשורת מאז 1980. חי בניו-יורק בשנים 1982-1983, כתב בשבועון בעברית "המבקר", וערך את הירחון בעברית "דגש". החל לכתוב באופן רציף על קולנוע, בכלל זה ביקורת סרטים, ב-1984 בירחון "את". במקביל פרסם מספר כתבות קולנוע ב"להיטון". כתב ב"אנשים ומחשבים" וערך ירחון בנושאי אסטרולוגיה, "אסטרוסקופ". בין 1988 ו-2005 עבד כעורך וכתב תרבות ובידור ב"ראש 1", "7 לילות", "פנאי פלוס" ו"לאשה". מאז 2005 כותב על קולנוע באתר "הבמה". בין 2006 ו-2014 שימש כעורך וכתב, בעיקר בנושאי תרבות, ב"ישראלי", "מקור ראשון", "מעריב" ואתר nrg.

אמירה מורג נשואה לאהרון מורג ואמא ליותם. התחילה את הקריירה העיתונאית במקומון בראשל"צ והמשיכה ל"על המשמר", "כולנו" ו"עולם האישה". כתבה וראיינה ברשת "ידיעות אחרונות" (24 שעות, מנטה, פנאי פלוס, זמנים מודרניים, פיוז, ראש אחד), למעלה מ-15 שנה, בתחומים שונים: בידור ישראלי ולועזי (טלוויזיה, מוזיקה, קולנוע וספרים), אופנה, בריאות ורפואה אלטרנטיבית, פנאי, איכות וסגנון חיים. בשנים האחרונות עוסקת בעריכה ספרותית ולשונית, בכתיבת ספרי ביוגרפיות וכן בהדרכת כתיבה והעברת סדנאות כתיבה יוצרת ובהפקת סרטים דוקומנטריים וסרטי תדמית. יזמה, כתבה את התסריט והפיקה את הסרט "חיים טופול, החיים כמשחק", ששודר פעמים רבות בערוץ הראשון, ואת הסרט "צעד אחר צעד" של דוקטור מינה גורביץ. הסרטים הופקו ע"י "סיוון הפקות", של אקל סיוון.

 גיא טנא, נשוי ואב לשלושה, תושב תובל בגליל, הוא מבקר מוסיקה ישראלית. שש שנים ב"בילוי היום" בגל"צ. מוסמך אוניברסיטת חיפה בתכנית אישית העוסקת במוסיקה ישראלית. כותב במגוון אתרים ובעל דף הפייסבוק טנא ג`י.

 

***

אני, דוד פז, עורך סדרתי

הרומן שלי עם המילה הכתובה החל בגיל חמש-עשרה, כמתרגם של ספרי כיס בהוצאת מ. מזרחי. באותה תקופה, תחילת שנות ה-60, המותחנים של אגאתה כריסטי, פיטר טשייני, ארל סטנלי גרדנר ואחרים היו להיט היסטרי. תרגמתי כ-15 ספרים (למרות שאנגלית אינה שפת-האם שלי) ועברתי לתחנה הבאה: עורך משנה של השבועון חדשןת קולנוע ועורך הספר אלי כהן, האיש שלנו בדמשק, פרי עטו של אחי, אלי בן-חנן ז"ל. הספר, שגולל את סיפורו של המרגל הישראלי שחדר לצמרת השילטון בסוריה, נלכד ונתלה – היה רב-מכר, תורגם לחמש שפות ונמכר בעשרות אלפי עותקים בארץ ובחו"ל.
אחרי השחרור משירות צבאי, ובחלק מהזמן גם במהלכו, ערכתי ביטאונים מזדמנים ובהם רכב ותחבורה (יחד עם העיתונאי אריה אבנרי), ופופ (צהובון חתרני, קו-פרודוקציה עם המשורר דוד אבידן). מיד לאחר מלחמת ששת הימים ערכתי מגזינים 'צבאיים', סיפורי גבורה ממלחמת ששת הימים וצבאות זרים וגם ירחון שעשועונים ותשבצים. זמן קצר לאחר מכן חברתי לאורי אלוני, ויחד הוצאנו את מגזין הבידור והמוזיקה הקלה פופ.
באמצע שנת 1969 שוב הצטלבו דרכינו וביחד הבאנו לאוויר העולם את מגזין הפופ להיטון, שנהנה מפופולאריות חסרת תקדים בקרב הדור הצעיר. ב-1976 אוחד להיטון עם השבועון עולם הקולנוע. ערכתי את השבועון במשך קרוב ל-13 שנים (1982-1969), משם התקדמתי למיזם הבא – עולם האשה.
באותן שנים, ירחון הנשים אַת נהנה מהגמוניה מוחלטת בשוק, אבל אז התגבשה קבוצה של יזמים שהחליטה לקרוא עליו תיגר. הוצע לי לערוך את הירחון, ומבחינתי זה היה לא רק ריענון (אחרי כ-650 גיליונות של להיטון), אלא גם שדרוג. גיליון הבכורה של עולם האשה יצא לשוק באפריל 1983 וכמו בפעמים הקודמות, אזל מהדוכנים.
באמצע 1987 קיבלתי טלפון מפתיע מצבי אלגת, העורך המיתולוגי של לאשה, שביקש להיפגש איתי בהקדם. הסיבה: נוני מוזס, שעשה אז את צעדיו הראשונים בקונצרן ידיעות אחרונות, רצה להוציא בכל מחיר שבועון מתחרה למעריב לנוער מבית מעריב, שנוא נפשה של משפחת מוזס. אלגת, החונך של נוני, עקב אחרי תקופה ארוכה והחליט שאני האיש המתאים למשימה. התנאים המפתים והשדרוג לקונצרן התקשורת, היו צירוף שלא יכולתי לסרב לו. באפריל 1988 בא לאוויר העולם גיליון הבכורה של ראש1, המתחרה הצבעוני והתוסס של מעריב לנוער. כשעזבתי אחרי 56 גיליונות, יכולתי לציין בסיפוק שהקמתי וערכתי שלושה מגזינים מצליחים.
המגזין הבא בסדרה היה פנאי פלוס. בסוף שנות ה-80 החלו שידורי טלוויזיה בכבלים, העיתונים התמלאו בלוחות שידורים והצופים היו צמאים למידע מעבר לשם הסדרה. אלגת קרא את המפה, והטיל עלי להקים ולערוך מגזין טלוויזיה צבעוני בסיגנון ה-TV Guide האמריקני. 30 הגיליונות הראשונים (אוגוסט 1989-מרץ 1990) צורפו חינם לשבועון לאשה. הבאים אחריהם כבר יצאו למכירה בדוכנים, ונהנו מביקוש מרשים.
בפברואר 1991 (אחרי 75 מגזינים) התמניתי לעורך-משנה בלאשה, תפקיד שמילאתי במשך כתשע שנים. ערכתי מוספים מיוחדים שצורפו לשבועון, דוגמת מור (מגזין בריאות), ילד שלי (מגזין הורים וילדים) ועוד. במהלך התקופה הזו ערכתי מגזינים נוספים. ביניהם, הישראלי של לונדון, ירחון לישראלים באנגליה (1991-1990), ירוק כחול לבן, מגזין לאיכות הסביבה (2001-1994), ועוד. נפרדתי מלאשה באלבום ענק (400 עמודים), אשה 2000, שהופק לציון יובל ה-50 לשבועון.
לאחר שפרשתי מקונצרן ידיעות הקמתי את דף הפקות, לשירותי עריכה והפקות דפוס. במסגרת זו ערכתי והפקתי מספר פרויקטים, בהם מבו-על (מגזין לייף-סטייל לאנשי עסקים), וכסף פרטי (מגזין כלכלי). כתבתי מספר רב של ערכים לאתר האינטרנט אנשים ישראל, מיזם של הטכניון בחיפה. ב-2011 כתבתי וערכתי מדור נוסטאלגי, בחזרה ללהיטון, עבור אתר XNET מבית ידיעות אחרונות. ב-2012 נכנסתי לתחום חדש ומאתגר: סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות לסטודנטים.
וכעת, אני שמח להשתתף בלהיטון.קום, במדור אישי-נוסטלגי, עם הכתבות, הצילומים והשערים של מגזין הפופ ששינה את פני עיתונות הבידור בישראל.