כותרות האתמול: 10 בדצמבר, 1971

האישה הצעירה למראה, עם הבלונד הקצר והמכנסיים הקצרים סטייל סוף הסיקסטיז ותחילת האייטיז, בת 82 היום. כשנולדה אילנה רובינא קיבל אותה "הישוב" – ככה קראו קולקטיבית לתושביה היהודים של פלסטינה-א"י – כנסיכה לכל דבר, בגלל הוריה המפורסמים: אמה הייתה הגברת הראשונה של התיאטרון העברי, חנה רובינא. אביה, המשורר אלכסנדר פן. למעשה, אילנה (השם ניתן לה בגלל הסמיכות לט"ו בשבט), הייתה מה שפעם קראו, ילדה לא חוקית, בת להורים שלא נישאו כדת וכדין. למרות הפוריטניות ששלטה כאן אז, זה לא פגע בהתלהבות הרבה שאחזה בציבור הרחב עם היוולדה.
אילנה למדה שירה קלאסית באיטליה, חזרה ארצה בתחילת שנות ה-60 והצטרפה ללהקת בצל ירוק. היא התחתנה עם אורי זוהר (רובינא הייתה נשואה ארבע פעמים), והקליטה אתו את אחד מלהיטיה הגדולים, החופש בבית הבראה. צמד אחר נוצר עם אריק איינשטיין השרמנטי. הם קראו לעצמם הגפרורים ושרו בין היתר את קטיה ואני, שבו הפגינו השניים מבטא רוסי ובקיאות ברוסית. אגב גפרורים, אחד מלהיטיה הגדולים היה, כזכור, ביקשתי אש. להיט גדול נוסף היה איריסים.

גם בתחילת שנות ה-70 הייתה לרובינא נוכחות בפופ הישראלי: היא שרה לך איתה, באלבום הסולו הראשון שהוציאה (להקת נוער שוליים חידשה את השיר, בשנות ה-80 ), וספני שלמה המלך של אלתרמן ונעמי שמר (עבור המופע והאלבום תקליט הזהב של להיטון). היא שרה בפסטיבל הזמר החסידי את יברכך, שהגיע למקום השני ונותר אחד הלהיטים הגדולים והאהובים בז'אנר, וגם בפסטיבל הזמר הישראלי 1972 (בלדה על נערי שגדל). אלכסנדר פן הלך לעולמו ביום שבו הופיעה בפסטיבל, אך היא התבשרה על כך רק למחרת.
להיטון תיעד יום בחייה של רובינא: בבית, עם בתה מאיה, באולפן, בפגישה בבית קפה עם אושיק לוי (איתו הופיעה, כעבור שנתיים, במלחמת יום הכיפורים ואחריה, בצוות בידור ששר לחיילים ובין חבריו היו פופיק ארנון, מתי כספי ואפילו לאונרד כהן), ויוסי בנאי (איתו הקליטה את הגבירה בחום, ביצוע עברי לשיר צרפתי של ז'ורז' מוסטאקי). ובערב, מסיבת יום הולדת עם הבעל, גוריון וייסמן והחבר, אבי קורן. היה יום נחמד, בסך הכל.

https://www.youtube.com/watch?v=DrZd0YfS7oc