כותרות האתמול: 12 בדצמבר, 1969
מאי 10
אבנר רוזנבלום היה עורך מוזיקה בגלי צה"ל. בין היתר, ערך את המצעד הלועזי שם ונחשב לאחד האנשים המבינים וברי הסמכא (כמו שהיו אומרים פעם), בארץ, בכל הנוגע לפופ. הוא גם כתב את ביקורות המוזיקה בלהיטון, וכשאבנר המליץ, הקוראים הפנימו וחיפשו את האלבומים שאהב.
כמו את להיטיו הגדולים של דונובן (דונובאן, בעברית הכתובה של הסיקסטיז שהוסיפה א' לכל שם לועזי, לפחות בלהיטון). "במשך זמן רב חיפשו המאזינים בארץ תקליט גדול כלשהו ובו שירים של דונובאן", פתח רוזנבלום, והנה אנחנו חוזרים אחורה, לתקופה שבה "חיפשו" תקליט גדול (אריך נגן), אפילו של זמר פופולארי, כי לא כל תקליט יצא בארץ ולא כל תקליט הגיע לכאן בייבוא, אלא אם כן הוזמן במיוחד. "הנה הוא כאן, ועוד איזה תקליט גדול", המשיך רוזנבלום בלשון נופל על לשון, יעני גם אלבום וגם גדול, נהדר ונפלא. הוא גם הוסיף שני סימני קריאה. אחד זה כנראה פחות מדי. שלושה זה אולי מוגזם. שניים זה לא תקני, אבל שיהיה.
מכאן פירט רוזנבלום את התכולה, וכמנהג הימים ההם, כאשר ברדיו ובעיתונות הקפידו לתרגם את שמות השירים והאלבומים, הוא מזכיר להיטים גדולים כמו "בשל וצהוב" (mellow yellow ), "איש תיבת הנגינה" (hurdy gurdy man ), וכמובן אי אפשר בלי "איש השמש העליון" (sunshine superman ). אגב, אריק איינשטיין כתב ושר גרסה בעברית למלו ילו, אני מרגיש כמו מלך. כל קשר למקור, מקרי בהחלט.
"אין כבר צורך להציג את המלחין והזמר בן העשרים ושלוש", כתב רוזנבלום על דונובן לטץ', החוגג היום 70 ורק לפני מספר שבועות הופיע בישראל, והוסיף והחמיא על הצטיינותו "הן בלחניו והן במילותיו שהן תמיד קלים לקליטה ולהבנה, אם כי צריך קצת מצב רוח מיוחד שעה שמאזינים להם. האזינו לשירים כמו 'לאלניה' (נו, lalena , מה כבר יש כאן לתרגם), ותבינו מהי גדולתו. הוא פשוט כובש אותך בשירתו הפשוטה והבלתי אמצעית".
ואחרי הביקורת החיובית, הנלבבת, המפרגנת כל כך, רוזנבלום בחר דווקא את מיטב להיטי הבי. ג'יז לתקליט השבוע. לך תבין.