כותרות האתמול: 15 ביוני, 1978
יונ 19
אחרי כמה שנים לא מוצלחות בקריירה של שלמה ארצי, לפני 40 שנה הוא חולל מהפך אישי ומוזיקלי בחייו והוציא את התקליט "גבר הולך לאיבוד", שסימן תחילתה של תקופה חדשה בחייו ובקריירה שלו.
לאחר שנים טובות במחצית הראשונה של שנות ה-70 , תארי זמר השנה וייצוג ישראל באירוויזיון, אפילו חלום קטן על קריירה בינלאומית, הוא נקלע למשבר מקצועי. תקליטיו נמכרו פחות והרדיו כבר לא השמיע אותו בתדירות שהיה רגיל אליה במחצית הראשונה של שנות ה-70 . "זו הייתה תקופה נוראה", סיפר ארצי ללהיטון. "הגעתי למצב שלא הייתי פותח רדיו, כדי לא להיווכח שלא משמיעים אותי. צמח דור חדש של עורכי תוכניות שאני לא בדיוק לפי הטעם שלהם".
הייאוש הלך וגבר. ארצי הודיע למנהלו (אחר כך גם גיסו), נועם סמל, שהוא מתכוון להתפטר, לעצור, להפסיק לנסות להציל את הקריירה שלו, כי אין טעם ואין בשביל מה. "אני מכיר את ההרגשה הזאת, כשמישהו ניגש אליך בתחנת דלק או במסעדה, ואומר: מה העניינים? מה אתה עושה בזמן האחרון? זה כאילו ששאלו, במילים אחרות, למה לא שומעים עליך יותר? גמרת את הקריירה שלך? אני אמרתי לעצמי: אם אתה בחור נבון, תדע לומר שגמרת. תקום ותלך מופסד בכבוד, כי מאז שאני זוכר את עצמי ומאז שחלמתי להיות זמר, נשבעתי לעצמי שלא אגמור כזמר חתונות. אמרתי לעצמי, הקריירה שלך נגמרה, רוצה או לא רוצה".
הוא אף שקל ברצינות לקנות חנות ספרים קטנה בתל אביב, שבעליה הזקנים היו מוכנים למכור. "החלטתי שאני קונה, ומתחיל חיים חדשים. הייתה לי רק בעיה אחת: לא ידעתי איך אצליח לקום כל בוקר בשבע, לשבת בחנות עד הערב ולחזור הביתה לישון. אני לא בנוי לזה".
אז הוא ויתר על חנות ספרים אבל עדיין נתן צ'אנס אחרון למוזיקה. ארצי גייס את המעבד יאיר שרגאי, אמר לו שיש לו עוד שירים וינסה לשכנע את זאב לוין, מנכ"ל חברת התקליטים הד ארצי שבה ארצי היה חתום (וכנראה על סף פיטוריו ממנה, בגלל הידרדרות מכירות תקליטיו האחרונים, "יש לי אישה, ילדה ולמברטה ואני גר בתל אביב" ו"רומנסה ופיוט", הנחשב לנדיר שבאלבומיו), לתת להם אולפן. ארצי אירח את לוין בביתו והשמיע לו את השירים החדשים. "זאב הקשיב ואמר, בסדר, תקליט אותם, אבל לא את 'גבר הולך לאיבוד', כי זה נשמע נורא מלנכולי", סיפר ארצי.
"התחלנו לעבוד, ובאמת לא היה אכפת לנו משום דבר. פשוט הקלטנו מה שבא לנו. אחרי שהקלטנו את (השיר) 'רק עלה', שרגאי לקח את תקליט השדרים לרדיו. כעבור שעה הוא צלצל ואמר: כולם פה משתגעים, אומרים שזה להיט לא נורמלי. ככה זה, אתמול לא השמיעו בכלל והיום משמיעים את התקליט החדש שלי 'גבר הולך לאיבוד', כמו מטורפים. אבל היום יש לי כבר מין נורה אדומה כזאת בראש, שמזכירה לי מדי פעם שיש בורות ושצריך להיזהר מהם, שאפשר ליפול מלמעלה למטה וזה לא נעים".
מאז, כבר 40 שנה, הנורה אולי עדיין מהבהבת בראש, אבל הוא מצליח להימנע מהבורות בדרך. האהבה אליו יציבה, גורפת, ומעמדו במוזיקה והתרבות הישראלית בלתי מעורער, ומכאן גם הכבוד שהוענק לו, להדליק משואה בערב יום העצמאות ה-70 למדינה. ההימור של ארצי ב-1978, ההחלטה ללכת עד הסוף כי מה זה כבר משנה וממילא הקריירה גמורה, השתלם. הגבר שהלך לאיבוד מצא שוב קהל למוזיקה שלו.