כותרות האתמול: 17 בדצמבר, 1971

מי אתה שלמה גרוניך? הייתה השאלה בנוגע למוזיקאי הצעיר, שזה לא מכבר הוציא אלבום ראשון, מסקרן, מיוחד במינו, פה ושם אפילו מוזר לאוזן המאזין הישראלי הסטנדרטי, בוודאי באותה תקופה. שלמה גרוניך, באלבום למה לא סיפרת לי? שילב רוק אוונגרדי, מוזיקה חסידית (אבינו מלכנו), מוזיקה קלאסית (פרלוד מס' 1 של בך, בשיר אל נא תלך, לטקסט מתורגם של המשורר ההודי טאגור), ואלתור חופשי. הוא ניגן עם חברים מלהקת הקצב הסינג סינג ועם נגנים מתזמורת סימפונית שארגן עבורו אחיו, הכנר אילן גרוניך, שגם הוא השתתף בהקלטות.
אין פלא שהקהל הרחב, כמו שנהוג לומר, לא ממש התחבר בזמן אמיתי לתקליט, שהפיק צביקה כגן. במיוחד הורמו גבות כלפי שיר הנושא, אם שיר זו ההגדרה הנכונה, שבזמן שהוקלט, גרוניך לדבריו, היה "היסטרי", ולימים הוא יאמר שהיה תחת השפעת סמי הזיה. למה לא אמרת לי? הייתה השאלה שלו לטכנאי ההקלטות, שגילה לו כי כל הזמן הזה, כשגרוניך ניגן, וצרח, וייבב, הוא הוקלט. התגובה האינסטינקטיבית של גרוניך הייתה קללה. "לא הוצאנו כלום", סיפר. "הכל נשמע כפי שהוקלט במקור, כי אם הייתי נוגע בזה, זה כבר לא היה יוצא אותו הדבר".
גרוניך נחשף לראשונה בזכות השיר רוזה מרציפן, שהלחין למלים של שולמית לפיד (בדרך כלל סופרת, ואמא של יאיר), ע"פ אריך קסטנר. הוא סיפר שהשיר הוזמן במקור עבור להקת השריון. "בינתיים, הלהקה התפרקה והשיר נשאר אצלי. למען האמת, עוד לפני שהתפרקה לא הייתי בטוח אם אתן להם, כי השיר יותר מדי טוב בשביל להקה צבאית. יותר מדי צליל אישי מכדי שיתבזבז על להקה צבאית מחוספסת. החלטתי שאני רוצה לבצע אותו בבוא היום".

גם אני נגעל מן העולם קשור לענף הווי ובידור הצה"לי. "הבחור שהביא לי את הפזמון משרת בלהקת פיקוד דרום. בשעתו הזדהיתי עם תוכן הפזמון, אבל כיום לא". הבחור, אגב, הוא רוני בראון, מייסד חברת המוזיקה הליקון ואחד מבעליה.
מי אתה שלמה גרוניך? שאלה הכותרת, ופירטה: "כישרון אמיתי או חקיין מוצלח (כזו הייתה ההתפלגות בין מבקרי המוזיקה אז, המשבחים לעומת הספקנים שטענו כי "העתיק" ממוזיקאים אחרים), מלחין בעל נפש רגישה או רודף סנסציות מוזיקליות".
נראה שהתשובות לשאלות הרטוריות האלה, ידועה. גרוניך, בן 67 היום, ביסס מאז את מעמדו כאחד המוזיקאים החשובים במוזיקה הפופולארית (אך הלא-מתחנפת), הישראלית. יש לנו סימפטיה אליו. תמיד.