כותרות האתמול: 2 בנובמבר, 1972

לא נעים להודות, אבל הכותרת הייתה שגויה: לא פלח"ניק, אלא פלנ"חניק, שם תוכניתה ה-23 של להקת הנח"ל שהוקדשה לפלמ"ח, במלאת 30 שנה להקמתו, ועוד שירים על גיבורי אגדות ילדים (הנזל וגרטל). היו שם ביצועים מחודשים ושירים מקוריים, והייתה כוכבת גדולה, ירדנה ארזי, שגם פיקדה על הלהקה. אבל, כאשר הגיע הזמן לסיים את התוכנית, לאחר מאות הופעות בפני חיילי צה"ל, ארזי כבר הייתה משוחררת, אזרחית. אבל היא גייסה את עצמה למילואים, לערב אחד, וחזרה לבית החייל בתל אביב, לשיר עם הלהקה במופע הפרידה מהתוכנית, שנחשבה למפוארת והמושקעת ביותר בתולדות הלהקה. "המדים עושים לי משהו", צחקה.
זו גם הייתה הפעם האחרונה על מדים לחצי מהלהקה. רבים סיימו את שירות החובה והאזרחות חיכתה להם. לחלקם, כמו איציק בן מלך, עם חוזה הפקות חתום. בן מלך אכן המשיך לשיר (בין היתר, השתתף בהקלטת שיר הנושא המיתולוגי לזהו זה), ולשחק, במחזות זמר ובקולנוע (שלאגר). הגיטריסט יהודה עדר יהיה כעבור מספר שנים חבר בלהקת תמוז. ענת מיבר ז"ל תהיה למחזאית ותסריטאית מוכרת ואשתו של גידי גוב. צבי בומס וראובן גבירץ יקימו את להקת קצה השדה עם גיא יפה.
לגוב, "האיש הגונב את ההצגה בקטעים רבים", לא היה מושג מה ירצה לעשות באזרחות. אפרים שמיר אמר, "זו הרגשה נפלאה להשתחרר, אבל תמיד יהיה נעים להיזכר בכל התקופה הזו. קשה לשכוח תוכנית שהיה כל כך נעים ליטול בה חלק". שמיר היה סולן בכמה מהשירים בתוכנית, ביניהם מי היה החולם (עם ארזי), ונאום תשובה לרב חובל איטלקי (עם גוב).

ההמשך ידוע: גידי ואפרים, יחד עם חברים במחזור הקודם של להקת הנח"ל, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין, בתוספת יצחק קלפטר ויוני רכטר, הקימו את כוורת. לאחר שכוורת התפרקה, שמיר, שנולד בסיביר (כפימה שמוקלר) היום, ב-1951 , וגדל בפולין עם משפחתו עד עלייתם ארצה כשהיה בן 17 , שר כסולן ועם אשתו אז, אסתר שמיר (הירשברג). אחד משיריו היה נכון את יפה, טקסט נוקב שלו על אהבה שהפכה לאיבה כלפי בחורה שלא התרשמה מחיזוריו. השיר נכתב על חברתו ללהקה, ארזי. הכעס שלה היה מובן, אבל בסופו של דבר, הם התפייסו.