כותרות האתמול: 23 ביוני, 1972

להקת פיקוד צפון הייתה מההרכבים הבולטים ביותר – צבאיים ואזרחיים – בתחילת שנות ה-70 , בעיקר בזכות יגאל בשן, שהגיע ללהקה עם מקדמה רצינית, כזמר מוכר עוד לפני גיוסו. בשן כיכב בשתי תוכניות כשלצידו עדנה לב, דודו דותן, דדי בן עמי (דסדמונה), דובי גל ואחרים. אבל בסוף צריך לחזור לבקו"ם ובשן השתחרר, וכבר לא היה על הבמה בתוכנית ה-19 של פיקוד צפון. ההרכב היה נטול כוכבים (שרי צוריאל ומיקי גורביץ – כיום במאי – הפכו לשמות מוכרים, רק כעבור שנים, באזרחות), וגם המנהל המוזיקלי והכוריאוגרף, או כמו שקראו לזה בלהיטון: מעמיד הפזמונים (שהיה גם חבר בלהקה), היו חיילים במדים.
כתב להיטון, שצפה בהופעה – אז, להקות צבאיות פתחו הופעות גם בפני קהל אזרחי – לא התלהב. בכלל לא. "חובבנות זועקת עד לב השמיים", קונן הכותב המאוכזב, "תוצאה צפויה בהתחשב בהרכב האנשים שעבדו עם הלהקה. שני כישרונות בוסר".
אולי הייתה זו, כפסיקת בית המשפט העליון בעניין אחר לגמרי, "אמת לשעתה". בכל אופן, רוני וייס, המנהל המוזיקלי, כיום בן 62 , הלחין מאות שירים, ביניהם "זה הרגע לאהוב". הוא הלחין לטלוויזיה ("ניקוי ראש", שהיה גם המנהל המוזיקלי שלה, "רחוב סומסום" ועוד), לקולנוע ("הצילו את המציל"), עיבד וניצח.
אוהד נהרין, בן 63 , למד בלט בלונדון ורקד בלהקות של מוריס בז'אר ומרתה גראהם. הוא היה המנהל האמנותי של להקת בת שבע ונחשב לאחד הכוריאוגרפים החשובים בעולם, זוכה פרס ישראל ותארי כבוד ממשלת צרפת ואוניברסיטאות. נהרין גם המציא את הגאגא, לא הליידי, אלא שיטה המחזקת את שרירי הגוף יחד עם הנפש, החושים והדמיון. בימים אלה מציגה להקת בת שבע את יצירתו החדשה, "העבודה האחרונה".
לא רע בשביל שני חובבנים במדים.