כותרות האתמול: 25 במאי, 1973

השבוע, ב-1973 , בלהיטון, כתבה גדולה על להקה חדשה שחבריה הם יוצאי להקות צבאיות, הרוב מלהקת הנח"ל. "שבעת המופלאים של פוגי", זו הכותרת לכתבה הראשונה, בטח לא אחרונה, על להקת כוורת. החשיפה הפומבית הראשונה לחומרים שכתב דני סנדרסון על "פוגי" – "ישראלי טיפוסי שמסתדר בכל מצב ובכל מקום", הייתה בתוכנית הרדיו של דורי בן זאב בגלי צה"ל, "ממנו אלייך", אבל הסיפור של פוגי התחיל עוד קודם, בלהקת הנח"ל. דני סנדרסון "אדום השיער", כפי שצוין בלהיטון, סיפר "היינו קבוצה קטנה שכללה את גידי גוב, אפרים שמיר, מאיר פניגשטיין, אלון אולארצ'יק, מנחם זילברמן, מירי אלוני ואחרים. היינו מעין כת סגורה, בעלת חוש הומור פרטי משלה. ההומור הזה כלל את פוגי ואת קו מחשבתו. תקופה ארוכה היינו עולים לבמה ומגישים מההומור הזה לחיילים, שניות ספורות לאחר שבישלנו אותו מאחורי הקלעים".

להיטון פרגן, "ב'פוגי' חברו מיטב הכוחות המוזיקליים הצעירים בארץ". המפורסמים יותר היה יצחק (צ'רצ'יל) קלפטר, "הגיטריסט ואיש להקת אחרית הימים בעבר הלא רחוק", אפרים שמיר, שכבר היה לו להיט גדול, "מיקה" והשתתף בפסטיבל הזמר עם "ליל חניה", עם ירדנה ארזי וחנן יובל, וגידי גוב, סולן להקת הנח"ל שגם הוא השתתף בפסטיבל, עם "יעלה ויבוא".

אפרים אמר ללהיטון, "אני לא אוהב את ההילה שמדביקים לאלילים. גם אחרי 'מיקה', ברחתי מפרסום. כאן, בכוורת, אני מרגיש בנוח, עושה מה שאני אוהב ובעיקר נמצא בחבורה שכל אחד ממרכיביה הוא מוזיקאי מעולה". גידי, "בעל פני הפוקר", כמו שתיארו אותו בלהיטון, העדיף את הלהקה על פני הצעות אחרות, כי "רציתי להתחיל את הקריירה האזרחית שלי במשהו טוב, משהו שלא יהווה כתם בעתיד שלי. אני מרגיש שמה שאני עושה כעת, זה בדיוק הדבר המתאים לי".

הפחות מוכרים לקהל האזרחי היו פניגשטיין, מתופף להקת הנח"ל ופוגי בכבודו ובעצמו, אלון אולארצ'יק, שכבר הספיק לנגן בלהקת הג'ז "פלטינה" וגם שהה תקופה בלונדון ("רציתי להצטרף לאבנים המתגלגלות", אמר בטון שנשמע ללהיטון רציני לגמרי), ויוני רכטר, "האורגניסט השתקן והשקדן של להקת התותחנים בעבר".

סנדרסון היה אופטימי בנוגע לעתידה של כוורת. "אני יודע שהבעיה תהיה עם ההומור אבל אני מאמין שהקהל יוכל לבוא להצגה ולמצוא בה דברים יפים מכל הסוגים", אמר סנדרסון. "קודם כל, מוזיקה טובה, עיבודים ושירים קליטים. אני מאמין שההומור יתפוס חלק גדול מהקהל, ומאמין בפוגי עד כדי כך שאני מוכן להצהיר שהוא יהיה הסלנג הבא של הדור הצעיר בארץ".

והוא צדק. הטקסטים שלו ושירי כוורת הפכו לנכס צאן ברזל של המוזיקה וההומור הישראליים, מאז ועד עולם. להיטים נצחיים.