כותרות האתמול: 25 בספמטבר, 1970

עשר שנים לאחר שריקה זראי עזבה את ישראל, עם בעלה, המלחין שהגיע לארץ מהונגריה, יוחנן זראי, היא חזרה לבקר במולדת, עם בן זוג חדש, ז'אן פייר מאנייה, ועם בתה, יעל, מנישואיה לזראי. עשר שנים, במהלכן הספיקה כאמור להתגרש, להתאהב במנהל האמנותי של חברת התקליטים בה הייתה חתומה, שעזב את עבודתו והתמסר לניהול הקריירה של זראי, שהלכה והתפתחה והצליחה מאוד.
1969 הייתה שנה משמעותית בחייה, לטוב ולרע: היא הקליטה גרסה בצרפתית לשיר רוסי (המוכר גם בגרסתו העברית כ"קטיושקה"), ו"קזאצ'וק" היה להיט ענק בצרפת ובארצות דוברות צרפתית אחרות. בארץ, לפי רוח התקופה, רבים ראו בה יורדת הראויה לבוז, או לפחות התעלמות. זה הכאיב לה. "כתבו שאני מתכחשת לישראליותי וזה שקר גמור", הצהירה. "בכל מקום בו הופעתי צוין במפורש שאני זמרת ישראלית".
ואז, התרחשה התאונה הקשה. בדרך להופעה, מאנייה נהג במכונית, שהחליקה על כביש רטוב והתהפכה. זראי נפצעה קשה. חוליה נשברה בעמוד השדרה שלה. הרופאים לא היו אופטימיים והכינו אותה לכך שהיא עלולה להישאר משותקת ברגליה. "צחקתי להם בפרצוף", סיפרה זראי. "הבטחתי להם שלא רק אשוב ללכת, אפילו אחזור לרקוד".

לדבריה, היא החלימה בעזרת מה שנקרא "ריפוי טבעי". זראי הפכה לגורו של הנושא, פרסמה ספרים שעסקו בכך ואחד מהם, במיוחד, היה רב-מכר גדול, כ-2.5 מיליון עותקים, ותורגם גם לעברית. אבל אז, בספטמבר 1970 , היא הייתה אחרי התאונה ולפני הקריירה הנוספת שלה. "אחרי כל מה שעבר עליי בצרפת הרגשתי שאני מוכרחה לבוא ארצה, לנשום קצת את אויר הארץ".
זראי (שנולדה בירושלים, כריקה גוזמן, היום, ב-1938 ), הוסיפה שהפעם באה לחופשה קצרה, אבל היא מתכוונת לחזור בעוד מספר חודשים, לתקופה ממושכת. "אולי לצמיתות", אמרה. היא לא חזרה וכמו בשיר הידוע של כיף התקווה הטובה (גם לאתניקס היה משהו לומר על זה, בשיר אחר), כבר לא תשוב. חייה הם בצרפת. שם רוב מעריציה, צרכני המוזיקה שלה (לפי ויקיפדיה, הסינגל האחרון שלה יצא ב-2008 , אלבום האולפן האחרון שנה קודם לכן ואוסף להיטיה האחרון יצא ב-2014 ), וספריה, בהם הביוגרפיה שלה, שהודפסה לפני שמונה שנים.