כותרות האתמול: 3 באוגוסט, 1973

כך נראים הישראלים, ברובם: פרובינציאליים, פטריוטים-להגזים, לאומנים, או לפחות לאומיים עד מאוד, נעדרי חוש הומור ונשלטים בידי מנגנון צנזורה עצמית, עושה דברו של השלטון. רגע אחד, לפני שמתחילים הטוקבקים מהימין. לא מדובר על ישראל 2016 , אלא על מה שקרה בדיוק היום לפני 48 שנה, בישראל הקטנה שהתרחבה פחות משנה קודם לכן בתוקף מלחמת ששת הימים וראתה עצמה כאימפריה.
הדעת נותנת שישראל והישראלים היו צריכים לשמוח ולהתגאות בהישג חסר התקדים שנקבע ב-28.2.1968 , כאשר הצמד הישראלי אסתר ואבי עופרים נכנס למקום הראשון במצעד הבריטי, בלהיט סינדרלה רוקפלה. הלב הציוני הגאה אמור היה להתרחב מאושר וגאווה ופטריוטיות. אבל במקום זאת, הייתה חמיצות וחוסר פרגון ובעצם, למה לייפות את הדברים, היה פשוט חרם. באירופה, הלהיט הושמע ברדיו, הקליפ שודר בטלוויזיה והסינגל נמכר בעשרות אלפים. אבל בישראל, לא שודר בקול ישראל וגל"צ.

כי בחלונות הגבוהים – הממסד, לא השלישייה – הוחלט שהעופרים לא ראויים להישמע ברדיו של מדינת ישראל, בגלל שהתיישבו בגרמניה, כבסיס נוח לקריירה העולמית שלהם. וגרמניה, עם כל הכבוד לשילומים ולסיוע הצבאי וליחסים הדיפלומטים, הייתה עדיין מקום שישראלים ילידי הארץ לא צריכים להגר אליו. החטא היותר חמור היה הפה הגדול של אבי, וחוש ההומור שלו. בתשובה לשאלה של עיתונאי גרמני לגבי המכונית שבה הוא נוהג, השיב עופרים שהוא מעדיף מרצדס בגלל "האף היהודי" שלה. הארץ  רעשה! במקום תשובה ישראלית גאה (נגיד, מה זה עניינך חתיכת נאצי), התרפס עופרים בפני הציבור הגרמני והציג עצמו כליצן חצר יהודי. בקיצור, האיש חטא והצמד שילם באי-השמעה. עד שבא חבר טוב, של כולם, חיים טופול, ושכנע את יצחק לבני, אז מפקד גלי צה"ל, שהעופרים כשרים, שהם תמיד מצהירים בפומבי על ישראליותם. או אז, הוסר החרם ובא לסינדרלה גואל.
אגב, את השיר הקליטו עוד ב-1967 , אבל רק אחרי שהופיעו בתוכנית טלוויזיה פופולארית בבריטניה, הפך ללהיט חם וכאמור, הגיע למקום הראשון ונותר בו לשלושה שבועות. ההצלחה של העופרים הביאה להם חשיפה נאה בטלוויזיה וגם הזמנה לשיר במופע הגאלה המלכותי השנתי באלברט הול, בנוכחות המלכה (כאז כן עתה), אליזבת. זו לא הייתה ההצלחה הבינלאומית הראשונה: אסתר כבר ייצגה באירוויזיון את שווייץ, ב-1963 והגיעה למקום השני. גם הצמד הקליט והופיע בהצלחה בעולם. אבל מקום ראשון בבריטניה, זה בכל זאת הישג מופלא, בוודאי לאברהם רייכשטאט מחיפה ואסתר זייד מצפת.
כחמש שנים וחצי לאחר מכן הגיע עופרים לביקור בישראל וכתב להיטון, דודו אורן המנוח, פגש אותו לראיון על הקריירה שלו (שהחלה פחות או יותר עם גירושיו מאסתר, ב-1969 ), ועל העופרים. אבי סיפר שהכיר את אסתר כשבאה ללמוד גיטרה אצלו – הוא חילטר כמורה לגיטרה בחיפה, נוסף להופעות עם אחד, שמוליק קראוס – והמפגשים המקצועיים הפכו לרומנטיים, וההמשך ידוע. אבי רצה לצרף את אסתר להרכב. קראוס הסכים בתנאי שיקבל 40 אחוז מההכנסות והם, כזוג, יתחלקו ב-60 אחוזים הנותרים. "זה לא מצא חן בעינינו והחבילה התפרקה", סיפר אבי. השלישייה הפכה לצמד העופרים, עם תוכנית של שירים ומערכונים ("השירים היו החלק הפחות חזק שלנו. אתי היא שחקנית מצוינת", סיפר על מי שבעתיד תככב בגרמניה בהצגה "גטו"). אחד המערכונים – אזהרת ספוילר לשומרי הסף של התקינות הפוליטית – נקרא "מחלוף בוזגלו", ובגלל המערכון, או בגלל מראהו, עופרים טוען שחשבו שהוא מרוקאי. נו, שוין, כמו שאומרים בתפוצה האשכנזית שלנו.
"יש בינינו קשר הדוק", אמר עופרים בתשובה לשאלה על יחסיהם לאחר שנישואיהם הסתיימו. "כשאני נפגש איתה, אנחנו חברים כמו שהיינו תמיד. אני עדיין חושב שהיא הזמרת הטובה ביותר. היא עולמית".
והיה גם קליפ: