כותרות האתמול: 8 באוקטובר, 1971
נוב 10
בגיל תשע הוא החל לתופף בתזמורת בית הספר היסודי. כשהיה ילד חוץ, כמו שקראו לזה, בקיבוץ חניתה, תופף על פחים ובמוסד החינוכי כל כך התרשמו שהעניקו לו מתנה: טמבור. כשהתגייס, נבחן ללהקת הנח"ל והתקבל מיד. "הייתי המועמד היחיד לתיפוף בלהקה", צחק אהרון קמינסקי, שאולי רק תעודת הזהות מכירה אותו בשם זה. מאז ומתמיד, הוא אהר'לה, והוא אחד המתופפים הגדולים בתולדות המוזיקה בארץ.
בלהיטון, לפני כ-46 שנה, סיפר אהר'לה, "כשהתחלתי ללמוד תיפוף, הקשתי על כל חפץ. החל משולחנות וכסאות וכלה בפחים ותיבות עץ. לא חשוב הכלי, העיקר הוא טיב ההקשה וההתמחות הטכנית". הוא המליץ למתופפים מתחילים להאזין למוזיקה, כל הזמן, מכל הסוגים, וללמוד את הטכניקה היסודית של אחיזת מקלות התיפוף וההקשה על התופים. אהר'לה הציע ללמוד בעזרת מורה מומחה, "אבל לצערי, איני יכול להמליץ על הרבה מורים טובים בשטח זה. מעטים הם המורים המתמחים בתיפוף ויכולים להעביר את הידע שלהם לתלמידיהם". לכן הציע ללמוד ממתופפים מנוסים. נאמן להמלצתו, אהר'לה קמינסקי חלק מהידע והניסיון שלו עם תלמידים רבים לאורך השנים, ושם דגש על עיקרון חשוב אחד: מקסימום טכניקה במינימום כוח, כי הקשה טובה אינה בהכרח הקשה פראית.
אהר'לה, שחוגג היום 76 , ניגן עם כמעט כל מי שעלה על במה ונכנס לאולפן, מאז שנות ה-60 : "החלונות הגבוהים", "השלושרים", אריק איינשטיין, צביקה פיק, להקת הפלטינה שהקים, הלהקה האמריקאית מנהטן טרנספר, ועוד ועוד. באתר שלו מופיעה רשימה ארוכה ומכובדת, חלקית מן הסתם, של השירים בהם ניגן.
אבל ב-1971 הוא הצטנע, "אני עדיין לא מרגיש שהגעתי לפסגה. אני אמנם פופולארי ומבוקש אבל אין קשר בין פופולאריות לבין ההישגים האמנותיים שהייתי רוצה להגיע אליהם".
אהר'לה הגיע. נתופף לו בשמחה: יום הולדת שמח.