כותרת האתמול: 21 בדצמבר, 1973

דוד אבידן, שנולד היום, ב-1934 , היה אחד המשוררים החשובים במדינת ישראל. במדינה אחרת, גדולה, מתגמלת, אוהבת אמניה ואת אושיות התרבות שלה, אבידן היה זוכה לקצבה מכובדת וחי עד סוף ימיו ברווחה. אבל כיוון שישראל עוד לא החליטה שהיא מדינה מתוקנת, אבל בטוח שאינה מתה על אמניה ואושיות תרבותה, וכיוון שלהתפרנס צריך, אבידן, בין שאר עיסוקיו, כתב פזמונים, בין היתר את בלדה לגשש החיוור, לשלישיה החדשה שקמה לא מכבר וחבריה היו שייקה, גברי ופולי, ומכאן לקחו את השם להרכב שלהם. הוא גם כתב טקסטים עבריים, לאו דווקא נאמנים למקור כפי שיתברר להלן, ללהיטים לועזיים ידועים, וכך הפך hit the road jack להסתלקי רות (שלישיית התאומים). אבידן יצר סרטי קולנוע, כתב ספרי ילדים, נתן הרצאות ואפילו כתב בלהיטון. היה לו מדור, פזמונוער, אליו שלחו נערים ונערות את השירים שכתבו, לחוות דעתו, הערותיו וביקורתו הנחרצת, על הטקסט ועל הכותב(ת).

כשרצה, כתב גם על נושאים אחרים. למשל, על אורי גלר. "לדברי פטרונו האמריקאי (של גלר), הרופא הניו יורקי אנדריה פוהריץ', השניים נסעו במדבר ונתקלו בצלחת מעופפת שאור כחול נגה ממנה. גלר נכנס אל הצלחת ושהה בה עשר דקות. כסוכן מורשה מן החלל החיצון וכנוסע-זמן מן העתיד, אני חייב להודיע כי טענת פוהריץ' אינה סבירה. למיטב ידיעתי אין לחלל החיצון כל עניין באורי גלר. לפחות בשלב זה".
מצד אחד, טקסט מלעיג כדבעי, סטירה מטפורית על הפרצוף של מכופף הכפיות. מצד שני, המשיך אבידן, "ייתכן שגלר הוא מדיום הקולט תשדורות מן העתיד. במקרה זה, קרוב לוודאי תשדורות של ילדים קטנים מהעתיד, או בציוויליזציות שמחוץ למערכת השמש (שם), כיפוף עצמים בכוח הריכוז הוא תרגיל בסיסי בבתי ספר יסודיים". מצד שלישי, אבידן טען בתוקף – כפי שכתב על עצמו – שהוא בא מהעתיד ונמצא כאן באופן זמני בלבד, התעניין מאוד במד"ב ולא במקרה קרא לחברת ההוצאה לאור שלו, "המאה השלושים". מצד רביעי, מה זה שווה להיות נוסע בזמן ואורח מן העתיד, כשההווה, מבחינה כלכלית, לגמרי חרא. דוד אבידן מת בגיל 61 , חולה ועני. אורי גלר, שיהיה בריא, הוא מולטי-מיליונר, עם או בלי סיוע של חוצנים (ביננים, לפי הגדרתו של אבידן).

אבידן קורא משיריו


הסתלקי רות