לילה באופרה, עם עגנון וחנוך לוין

האדונית והרוכל (צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על שתי האופרות המקוריות, האדונית והרוכל ושיץ: הישג אמנותי מעולה.

האדונית והרוכל ושיץ הן שתי אופרות מקוריות העולות בבכורה עולמית באופרה הישראלית. הן מצטיינות בהפקה המוזיקלית ובביצועים משובחים, המעידים על רמת הזמרים הישראלים. זהו הישג אומנותי מעולה שמציב אותנו ברף העליון של האופרות.
"האדונית והרוכל" , מאת המלחין חיים פרמונט, מבוססת על יצירת המופת של ש"י עגנון. הליברית של צרויה להב, על סמך הסיפור של עגנון, ובעצם כתבה אותו כמעט מחדש. במקור זהו סיפור קצר עם אופי אליגורי ושזור בנחילי דם ושבמהותו הוא עוסק במערכת היחסים בגולה, בין היהודים לנוצרים, והישועות שחווים היהודים המקפידים על דתם.
העלילה מספרת על רוכל המזדמן לביתה של אדונית המתגוררת ביער. הוא מוזמן להיות במחיצתה עד שוך הגשמים הסוערים. מתברר, כי האדונית היא צמאת דם אדם וכבר טרפה את בעליה הקודמים שרוחם עדיין שורה בבית. אולם הרוכל ניצל בזכות הקפדה על תפילה.
עידית זמיר כאדונית וגיא מנהיים (הרוכל), מבצעים את התפקידים בעוצמה ווקלית ייחודית. זמיר היא זמרת אדירת קול, ברורה וצלולה ופיה מפיק מרגליות. מנהיים מחרה אחריה בכישרון ומבצע את תפקידו הקשה באורח נעים ורב רושם.
חיים פרמונט כתב יצירה רבת הוד, זכה וקולחת. הוא השחיל בין הצלילים מוטיבים של נעימות כלייזמרים וגם פעמוני כנסייה. השירה בעטיפה מלהיבה והתזמור המוצלח הם חוויה אופראית מענגת.
"שיץ" מאת חנוך לוין כבר עלה בעבר מספר פעמים, כמחזה מוזיקלי. הוא הולחן לאופרה בידי יוני רכטר. הליברית נותרה של לוין, בעריכה של מולי מלצר.
המחזה הפוליטי במהותו, נכתב שנתיים לאחר מלחמת יום הכיפורים. המאפיין העיקרי של גיבוריו הוא הזלילה הגדולה. הם מתאווים לא רק לאוכל, אלא גם לרכוש. תאוות הבצע הופכת לקריטריון בלעדי בחיי הדמויות.
הזמרים מבצעים מצוין את תפקידיהם ושופעים יכולות ווקליות מעולות. נח בריגר מגלם את פפכץ בעוצמה נפלאה. יעל לויטה המקסימה מבצעת את תפקיד שפרכצי בקסם אישי וביכולת מוזיקלית מצוינת. עודד רייך הוא צ'רכס מעולה ונוטף עוצמה אופראית. אירה ברטמן טובה מאוד כצשה.
בשתי האופרות מלווים את הדמויות שלושה שחקנים (עופר פלדמן, ציון חורי ויגאל ברנר), המבצעים את התפקיד בתנועה נקייה ומוצלחת, לפי הכוריאוגרפיה של יורם כרמי.
איתן שמייסר ניצח על התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון והפיח משב אופראי מופלא בשתי היצירות.
הבמאי עידו ריקלין הפיק קסם מיוחד והטמיע את המוזיקה במתרחש על הבמה בדיוק ובמשחק מוצלח.
אורן דר עיצב תלבושות נאות. אלכסנדר ליסיאנסקי עיצב תפאורה פרקטית ומוצלחת מאוד. אבי יונה בואנו עיצב תאורה נאותה.
אין ספק כי המלחינים כתבו אופרות שיש להן מקום של כבוד לצד יצירות אופראיות משמעותיות. לאופרה הישראלית מגיעות תשואות על שהעזה להפיק את היצירות המקוריות ולהעניק להן מקום של כבוד במדף האופרות המעולות. יש להעלות על נס את היכולות המוזיקליות והווקליות של הזמרים הישראלים, שהתמודדו בהצלחה עם היצירות של עגנון ופרמונט, לוין ורכטר, שהן די קשות לביצוע.